360 מעלות

אלינה ארביטמן

בין הבתים לאש

אזורי חיץ הצילו חיים בשריפה בנטף והיו יכולים לשפר את ההתמודדות עם הלהבות גם בחיפה ובזיכרון יעקב. אם כך, מדוע הם אינם בגדר חובה ולמה יש כאלה שמתנגדים להם?

6 בדצמבר 2016

בקיץ 2014 מוזיאון יד ושם בירושלים היה בסכנת התלקחות. שריפת יער שפרצה בעין כרם התפשטה לכיוון יד ושם ומרכז ציפורי, ותודות לאזור החיץ שיצרו קק״ל ועיריית ירושלים בין היער למוזיאון, האש נבלמה על ידי כוחות הכיבוי שפעלו מאזור החיץ והמוזיאון לא נפגע כלל. גם בשריפות שאירעו בעבר סמוך לישובים אורה ועמינדב, אזורי החיץ סייעו לבלום את האש קודם שהגיעה לישובים.

בגל שריפות היער האחרון, להבדיל, האש הגיעה עד לבתים בחיפה, בזכרון יעקב, בחלמיש, בנטף ובבית מאיר. אמנם, בעקבות אסון הכרמל בשנת 2010 גובשו תקנות לנקיטת אמצעים למניעת שריפות, כשהעיקרי שבהם הוא יצירה ואחזקה של אזורי חיץ, שמפחיתים משמעותית את מהירות ועוצמת האש וגם את הסיכוי להתפתחות שריפת צמרות עצים. אך התקנות טרם אושרו על ידי הממשלה בשל שיקולים תקציביים ואי-הסכמה של כמה ממשרדי הממשלה המעורבים בנושא. קרוב לוודאי שאילו התקנות היו מאושרות והיו נוצרים קווי חיץ סביב הישובים שנפגעו, הנזק היה קטן בהרבה.

שריפת עין חנדק 2014 שולי מושב עמינדב,השריפה נעצרה על דרך אזור החייץ עליו עמדו כוחות הכיבוי. צילום: חנוך צורף

כוחות הכיבוי תקועים ברחוב

אזורי חיץ או קווי חיץ, שמכונים בעגה המקצועית אח״א – אזורי חיץ לאש – הם אמצעי להפחתת סכנת שריפות מחד, ולשיפור היכולת להתמודד עם שריפות מאידך. מדובר בשטח סמוך ליער, שהצמחייה בו מטופלת כך שהכמות שלה נמוכה משמעותית מזאת שמצויה ביער עצמו והיא מאורגנת באופן מקוטע במרחב. פעולה זו מקשה על האש ״לרוץ״ קדימה במהירות או לטפס למעלה אל צמרות העצים.

כאשר אש מגיעה מהיער ופוגשת אזור חיץ, עוצמתה פוחתת משמעותית, גם אם היא מצליחה לחצות אותו – בין אם היא בוערת דרכו או מעיפה גיצים מעבר לו. בנוסף, שטח החיץ לא רק בולם את התפשטות השריפה, אלא גם מאפשר לכוחות הכיבוי להיכנס לשטח בבטחה, להתמודד עם האש מתוך אזור החיץ וגם לצאת ממנו בשלום. ״מערך כבאיות שנמצא בקו חיץ שבנוי נכון, לא ייפגע גם אם האש תעבור אותו", מסביר ד״ר יגיל אסם, חוקר יער במחלקה למשאבי טבע במכון וולקני.

קיימים שני סוגים של אח״א: אח״א סביב יישוב, שנועד להגן על היישוב, ואח״א אסטרטגי, שיימצא בדרך כלל על קו רכס בתוך היער ומטרתו לבלום את התפשטות האש בין תאי שטח שונים בתוך היער.

קו חיץ סביב ישוב בא לידי ביטוי בדרך הצמודה ליישוב, ומעבר לה רצועה ברוחב של כ10-15 מטרים לפחות שבה צמחיית היער מדוללת באופן משמעותי. לא מדובר על שטח חשוף ללא עצים או צומח, אלא על רווח של לפחות 10 מטרים בין צמרת עץ אחד למשנהו, וכמות קטנה של צמחייה הגדלה מתחת לעצים.

מעבר לרצועה הראשונה יש רצועה נוספת ברוחב של כ-30-40 מטרים, שבה היער מדולל באופן מתון יותר – העצים מדוללים באופן שימנע מגע צמרת בצמרת והענפים הנמוכים של העצים נגזמים לקבלת גזע חשוף בחלק התחתון. הצמחייה מתחת לעצים מבוקרת גם היא. ״קו חיץ כזה היה משפר משמעותית את היכולת להתמודד עם השריפה כאשר היא הגיעה ליישובים, בחלק מהמקומות שנפגעו בגל השריפות האחרון״, מבהיר אסם. ״בזיכרון יעקב וחיפה, כוחות הכיבוי עמדו ברחוב. לא היה להם מקום לעמוד. הבתים היו מאחוריהם והאש לפניהם״.

הדרך ואזור החיץ בשולי מושב עמינדב, שעצרו את השריפה ב-2014. צילום: חנוך צורף

מי כרת את היער שלי?

קק"ל ורשות הטבע והגנים (רט"ג) אמונות על יצירת אזורי חיץ בשטחים שבתחומן. בעקבות שריפת הענק בכרמל בשנת 2010, יצר קק״ל אזורי חיץ בשטחים שבאחריותו סביב עשרות ישובים, אך במקומות רבים הוא נתקל בהתנגדות נמרצת של תושבים. ״התושבים היו רגילים לראות יער עבות מהחלון, ופתאום מורידים אותו״, אומר חנוך צורף, מנהל אזור הרי יהודה בקק״ל. פרט לטענה אסתטית זו, שאפשר אולי לפטור בכך שיש ויתורים שחייבים לבצע כדי להציל חיי אדם, גייסו התושבים גם טענה אחרת: שאזורי החיץ אינם אפקטיביים. טענתם היתה שכאשר מדללים את העצים, האזור מקבל קרינת שמש חזקה יותר, והצומח שקודם לכן היה בצל מתחת לעצים מתחיל כעת להתפתח בקצב מהיר יותר. כך מתקבל שטח עם שיחים ועשבוניים, שלכאורה הוא דליק יותר ועלול להוליך את האש במהירות.

"החלטנו לבדוק את הנושא לעומק, אומר אסם, ששימש כמנחה של עבודת המאסטר של מור אשכנזי במסגרת המעבדה לחקר ממשק היער במכון וולקני, שבדק את תפקודם של אזורי חיץ שהוקמו ביער פארק בגין באזור הרי יהודה, סמוך ליישוב מבוא ביתר, שבע שנים לפני מועד המחקר. אשכנזי ואסם, לצד חוקרים מקק"ל, מצאו שם מגוון מרשים של צמחייה ים-תיכונית מקומית. הם גילו, למשל, שבזכות חשיפת השטח לשמש, שגשגו בשטח צמחי בצל ופקעת כגון נרקיסים, חצבים וכלניות. צמחים שהעדיפו צל מצאו אותו בשפע ביער הסמוך.

שריפה של הצומח על הקרקע מסוכנת פחות מדליקת צמרות, שהיא המסוכנת ביותר צילום - Rini Sulaiman for CIFOR
שריפה של הצומח על הקרקע מסוכנת פחות מדליקת צמרות, שהיא המסוכנת ביותר צילום – Rini Sulaiman for CIFOR

המסקנה הראשונה שלהם, אפוא, היתה שאזורי חיץ יכולים להיות יפים מאוד מבחינה נופית. ״זה יכול להיראות כמו יער פארק – יער דליל עם עצי אלון שפזורים במרחק של 20 מטרים זה מזה, תצורה שכולנו מחבבים", אומר אסם. "זו יכולה להיות מבואה ליער, שברקע שלה רואים את היער הצפוף יותר, מעין טיילת סביב הישוב, שתהיה גם מרהיבה מבחינה נופית וגם בטוחה מבחינת סכנת שריפות״.

כדי לבדוק את השאלה המרכזית – כיצד האש מתנהגת באזור החיץ, הכניסו החוקרים את מאפייני הצמחייה שמדדו בשטח (מבחינת הכמות, ההרכב והפיזור המרחבי שלה) למודל ממוחשב לחיזוי התנהגות שריפה. לפי חיזוי המודל, נמצא כי ברצועה המדוללת ביותר של אזור החיץ הצמחייה בתת-היער התפתחה מהר יותר, ומהירות האש הצפויה בקרקע היער הייתה לכן הגבוהה ביותר. ברצועה המדוללת באופן מתון יותר מהירות האש הייתה נמוכה יותר, ובשטח הביקורת שבו לא נעשה דילול הייתה מהירות האש הנמוכה ביותר. עם זאת, הסכנה להתפתחות שריפת צמרות מסוכנת שתתפשט מעץ לעץ הייתה נמוכה במידה ניכרת ברצועה המדוללת ביותר וגברה ככל שצפיפות העצים עלתה.

לכאורה, המודל מראה כי התושבים צדקו. אך בפועל, מסביר אוסם, שריפה של הצומח על הקרקע הרבה פחות מסוכנת מדליקת צמרות, שהיא המסוכנת ביותר. ״כאשר האש בוערת על הקרקע, בשיחי אלת מסטיק וסירה קוצנית, הסכנה נמוכה וכוחות הכיבוי יכולים להתמודד עם האש", מסביר אסם, "זה שונה מאוד מאורן בוער בגובה 20 מטר״.

המזל של נטף

"כאשר מכינים קו חיץ מטפלים גם בצמרות וגם בתת-היער, וכך מפחיתים משמעותית גם את מהירות ועוצמת האש בתת-היער וגם את הסיכוי להתפתחות שריפת צמרות", אומר אסם. בנוסף, מציין אסם שבאמצעות טיפול נאות בצמחייה באזור החיץ פעם בכמה שנים, השטח יישמר בסכנת שריפה נמוכה – הן בתת-היער והן בצמרות העצים. התחזוקה יכולה להתבצע הן על ידי גיזום באמצעים מכניים והן על ידי רעיית בעלי חיים. לדברי צורף, ״כדי לתחזק אזור חיץ יש צורך ברעייה אינטנסיבית. אך זה לא כלכלי עבור המגדלים: אחרי שבעלי החיים אוכלים את הצמחים המשובחים ביותר עבורם, הם עוברים לצמחים אחרים, ותפוקת הבשר והחלב יורדת״. מסקנתו היא שיש לתחזק את אזורי החיץ באמצעים מכניים בלבד, או לשלב אמצעים מכניים עם רעייה.

המודל של אסם ועמיתיו במכון וולקני משמש ככלי שבאמצעותו ניתן לאמוד בקלות את סכנת השריפה על פי מאפייני הצומח ולהחליט מתי נדרש טיפול חוזר בשטח. ״מבחינתי, המקרה של השריפה בנטף בשבוע שעבר הוא הצלחה גדולה״, מסכם צורף. "היה שם אזור חיץ טבעי בסמוך לבתים, ובזכותו רק בית אחד בישוב נפגע. בלי אזור החיץ הנזק היה עלול להיות חמור שבעתיים״.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

חפשו מומחים נוספים בתחום