יוני וייץ

יש חיים בשוליים

פרויקט שיקום אקולוגי ראשון מסוגו בישראל הופך את שולי השדות החקלאיים במועצות האזוריות לשטחי טבע פורחים. המרוויחים הגדולים: הסביבה, התושבים והחקלאים עצמם. המחקר המדעי יוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה 2015

3 באוקטובר 2015

 

ערימות גזם בנחל ישפין, מועצה אזורית לב השרון. צילום: אביב אבישר
ערימות גזם בנחל ישפין, מועצה אזורית לב השרון. צילום: אביב אבישר

עד לאחרונה, שולי השדות במועצה האזורית לב השרון היו החצר האחורית המוזנחת שלה. קצות הפרדסים היו אזורים שבהם מושלכת פסולת חקלאית, ומינים פולשים של צמחים גדלו בהם בצפיפות. המצב בלב השרון משקף בזעיר אנפין את תמונת המצב במישור החוף כולו: כ-60 אחוז משטח המועצה מהווה מרחב חקלאי, כ-30 אחוז שטח בנוי ופחות מחמישה אחוזים נותרו כשטחים פתוחים וטבעיים, המשמרים את נופי העבר של השרון.

לאחרונה, בזכות פרויקט שיקום אקולוגי ראשוני מסוגו בישראל – "חקלאות תומכת סביבה", המקום משנה את פניו ואת תפקודו. בחלקות רבות בין השדות פונתה פסולת חקלאית ונעקרו מינים פולשים. החקלאים הפסיקו לרסס קוטלי עשבים בין שורות העצים וזרעו צמחי בר מקומיים. התוצאות לא איחרו להגיע: פחות משנה אחרי השיקום, מגוון רב של מינים הגיבו לבתי הגידול החדשים-ישנים ושבו אליהם. כעת, החלקות המשוקמות בין השדות מתקרבות במגוון הביולוגי שלהן לשטחים הטבעיים, והחקלאים יוכלו ליהנות משיפור תהליך ההאבקה ומנוכחותם של אויבים טבעיים למזיקים בשדות.

בכינוס ה-43 של הוועידה השנתית למדע וסביבה, שתיערך השנה ב-14-12 באוקטובר באוניברסיטה העברית, יציג גדעון לרמן, מומחה לתכנון, את המדריך לתכנון וניהול שטחים פתוחים. מדובר בכלי תכנוני ראשון מסוגו בארץ שפותח בשלב הפיילוט בעבור מועצה אזורית לב השרון. על פי המדריך לתכנון, השטחים הפתוחים מחברים בין הקהילה והמרחב הכפר. מבחינה יישומית, המדריך משלב את מעורבות הגופים הממשלתיים, המועצות האזוריות, החקלאים ואף את התושבים בסוגיות מגוונות ומציג כלים שקשורים ליחסי הגומלין בין החקלאות והסביבה ואת מקומם של תושבי המועצה בפעילות לשימור הסביבה.

השינוי מתחיל מלמטה

פרויקט השיקום האקולוגי החל לפני שלוש שנים כיוזמה של ד"ר עופר שטייניץ  ממשרד החקלאות, בשיתוף אגף שטחים פתוחים של המשרד להגנת הסביבה, המועצה האזורית, מרכז המועצות האזוריות וחקלאים מקומיים. ההבנה בבסיס היוזמה היתה שהמפתח לשימור סביבתי אינו רק קידום מדיניות סביבתית, אלא שיתוף הפעולה עם המועצה, התושבים והחקלאים. המועצות האזוריות חולשות על כ-85 אחוזים מהשטחים הפתוחים בישראל, ושמירתם ופיתוחם נמצאים באחריותן.

"המרחב הכפרי והמועצות האזוריות בישראל עוברות כיום שינוי משמעותי, יש יותר מודעות לסביבה ולבריאותה ולקשר בינה לחקלאות", מסביר אוריאל בן חיים, אחראי תחום חקלאות, קיימות וסביבה במרכז המועצות האזוריות. "מארג השטחים מורכב מסביבה אורבנית, חקלאית וטבעית. המטרה בפרויקט זה היא ליצור איזון בין שתי המערכות והצדדים לטובת הכלל – חקלאות תומכת סביבה, וסביבה תומכת חקלאות".

פעמיים בשנה יוצאים חוקרים לבחון איך משפיע השיקום על המגוון הביולוגי ואת תגובתם של בעלי החיים השונים לטיפול בשטח. ד"ר איתי רנן ואנשי המעבדה האנטומולוגית לניטור אקולוגי מאוניברסיטת תל אביב משווים את עושר מיני החרקים, בעיקר חיפושיות ונמלים, בין האזורים המשוקמים לשולי שדות שלא שוקמו וערוצי נחלים טבעיים בקרבת מקום. עושר מינים והימצאות מינים בעלי חשיבות אקולוגית, כגון מינים טורפים שאחראים להפחתת מזיקים, מעידים על בריאותה של המערכת האקולוגית ומהווים כלי להערכת תהליך השיקום.

פחות משנה בלבד אחרי השיקום גילה רנן ממצאים מפתיעים וחיוביים: החלקות המשוקמות בין השדות החקלאיים מתקרבות במדדי המגוון הביולוגי לשטחים הטבעיים. תוצאות אלו מעודדות ביותר את אביב אבישר, אקולוגית שמנהלת את הפרויקט מטעם המועצה האזורית, ואת דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים של רשות הטבע והגנים. "השטחים הפתוחים בלב השרון מצומצמים בגודלם. למעט שמורת אלוני קדימה ויער קדימה (יער אקליפטוסים נטוע, י.ו), אין שטחים פתוחים בכל המועצה האזורית", אומרת אבישר. "הברירה הטובה ביותר היא חוסר הברירה, ולכן החלטנו להרים את הכפפה. במצב הנוכחי, במדינה צפופה כמו שלנו, אין לנו פריבילגיה לאבד שטחים פתוחים, והחשיבות של תאי שטח אלה עצומה".

שולי שדה במושב עין שריד. לפני השיקום: מלא בטיונית חולות, מין פולש. אחרי: פריחה של מיני בר. צילום: אביב אבישר
שולי שדה במושב עין שריד. לפני השיקום: מלא בטיונית חולות, מין פולש. אחרי: פריחה של מיני בר. צילום: אביב אבישר

תיבות קינון לתנשמות

במסגרת פרויקט השיקום נעקרו ראשית כל מינים פולשים כדוגמת טיונית החולות, קיקיון מצוי ושיטת המסוכות. במקביל, נזרעו צמחי בר מקומיים, חלקם בסכנת הכחדה, כמו אירוס הארגמן, אזוביון דגול, געדה קיפחת, חומעת האווירון ועוד. התוצאה היא שבאזור מושב עין שריד, למשל, שולי שדות שנוקו מטיונית החולות נהפכו כעבור שנה לשטח עם מגוון צומח עשיר. אחר כך הגיע גם מגוון בעלי חיים כגון חיפושיות, נמלים, דבורים, זוחלים ואף קיפודים.

לצד מועצת לב השרון, הפרויקט הסביבתי מיושם גם במועצה אזורית עמק חפר וברשות המקומית בקעת בית נטופה, בשיתוף איגוד ערים לאיכות סביבה סכנין. היוזמות השונות ופעילות השיקום האקולוגי בכל אזור הותאמו למאפיינים המקומיים הייחודיים לו. תהליך השיקום בעמק חפר, למשל, התרכז בהרחבת השוליים של נחל אלכסנדר, שמתפקד כמסדרון אקולוגי מרכזי, בהרחבת בתי גידול, בנטיעת עצים ובהוספת מינים מקומיים.

בכפרי בקעת בית נטופה, שבה החקלאות מגוונת ביותר ובעלת אופי מסורתי, נדרש מהלך מורכב יותר, שכלל קודם כל את רכישת אמון החקלאים על ידי שיפור תנאי הארנונה. כמו כן נערכה פעילות חברתית שמקדמת חקלאות עם היבטים מסורתיים של תושבי האזור, הופחת השימוש בחומרי הדברה והחל מעבר להדברה ביולוגית. לשם כך הוצבו תיבות קינון לתנשמות, שמשמשות מדביר טבעי לאוכלוסיית הנברנים. לצד אלה הוחלפו גדרות שמגבילות תנועת בעלי חיים ונעשתה הפחתה בעיבוד הקרקעות.

אזוביון דגול, אירוס הארגמן וחומעת האווירון. שבו לשדות השרון. צילומים: ראובן קרפ, ויקיפדיה; Zachi Evenor, Flickr; TeunSpaans, Wkipedia
אזוביון דגול, אירוס הארגמן וחומעת האווירון. שבו לשדות השרון. צילומים: ראובן קרפ, ויקיפדיה; Zachi Evenor, Flickr; TeunSpaans, Wkipedia

מגדילים את התועלת ההדדית

מה השלב הבא? שיקום ושימור אקולוגי של שטחים פתוחים הוא מושג חדש יחסית, ואינו פעולה חד-פעמית, אלא תהליך שדורש שנים של מעקב וליווי מקצועי. במסגרת הפרויקט התקיים ניטור של השיקום רק במועצה אזורית לב השרון, וגם הוא רק לשנים ספורות. "שמירה על השטח המשוקם תדרוש תחזוקה מינימאלית, ובכך טמון המפתח להצלחתה לטווח הארוך", אומרת אבישר.

אתגר נוסף הוא נושא הדרכת החקלאים. לדברי בן חיים, יש חוסר משמעותי בהדרכה ובליווי לחקלאים בתחום הסביבתי. הידע המדעי שנאסף דורש ניתוח והפצה בקרב המועצות והחקלאים, ונוצר מצב שבו רבים מהם פונים לגופי ייעוץ ותמיכה פרטיים. גם חלק גדול מהמימון נופל על כתפי המועצות האזוריות והתושבים עצמם, ויש צורך במעורבות גדולה יותר מצד גופי הממשלה האמונים על התחום.

ד"ר ענת לווינגרט, מנהלת אגף אגרו-אקולוגיה במשרד החקלאות וד"ר צפריר גרינהוט, מנהל התחום בשירות ההדרכה לחקלאי, מודעים לחוסר זה. לדבריהם, פערי הידע הקיימים מהווים אתגר משמעותי בשינוי התפיסה. הפרויקט נמצא בתהליך של התפתחות, ועוד לא ידוע מספיק על יישום שיטות שונות או על ההשפעה ההדדית בין הסביבה והחקלאות. קיימות הערכות בדבר התועלות הפוטנציאליות לחקלאים דרך שירותי המערכת האקולוגית. עלייה במגוון הביולוגי עשויה לתרום הדברה ביולוגית באמצעות השבת אויבים טבעיים למזיקים, זאת לצד שיפור של תהליך ההאבקה. אחת המטרות בשנים הקרובות היא להמשיך ולבחון את התועלות מהסביבה לחקלאות.

לצד חילוקי הדעות, מסכימים השותפים השונים בפרויקט שהשינוי שמתחולל כעת מבורך. חל שינוי בהבנת יחסי הגומלין בין החקלאות והסביבה, ממערכות בעלות אינטרסים "מנוגדים" לתפיסה שבה מופקת תועלת הדדית: חקלאות תומכת סביבה וסביבה תומכת חקלאות. שאיפות הפרויקט בשנים הקרובות הן לקדם את הידע בדבר התועלות ההדדיות בין החקלאי והסביבה ולהטמיע גישה המתבוננת במרחב, ולא רק בשטח המצומצם על החלקה החקלאית, וזאת בשיתוף האוכלוסייה המקומית.

להאזנה לראיון עם אביב אבישר ב"רדיו קול הגליל העליון, לחצו כאן

המחקר המלא הוצג בוועידה השנתית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, 14-12 באוקטובר 2015, האוניברסיטה העברית – קמפוס אדמונד י' ספרא, גבעת רם, ירושלים 

חפשו מומחים נוספים בתחום

2 responses to “יש חיים בשוליים

Comments are closed.