פינצטה

אסף בן נריה

סירי, מה ללבוש היום?

מאפליקציות לניהול מלתחה ועד בגדים חכמים: הטכנולוגיות שיסייעו לנו לחסוך כסף ולצמצם את הפגיעה הסביבתית של הבגדים שלנו

2 באפריל 2017

מעל 400 מיליארד מטרים רבועים של בד – כמות שיש בה כדי לכסות כמעט את כל מדינת קליפורניה – זו היתה התוצרת של ענף הביגוד בשנת 2015 בלבד, כך לפי הערכות חוקרים אמריקאים. הייצור בא לענות על הביקוש העולמי האדיר לבגדים, שגדל בשנים האחרונות במידה גדולה הרבה יותר מהגידול העולמי באוכלוסייה.

כדי לייצר את כל הבגדים האלה נדרשים שטחים נרחבים לחקלאות ולתעשייה, כוח עבודה עצום ולא פחות חשוב, כמויות אדירות של אנרגיה, שיאפשרו את קיומה של אחת התעשיות הגדולות בעולם. מעבר לאנרגיה, בתהליך ייצור הבד נעשה שימוש בכמויות גדולות של מים ונפלטים לסביבה כימיקלים מזהמים.

ההשפעה הסביבתית של הבגדים שלנו לא נעצרת אצל היצרן. הבחירות הצרכניות משפיעות גם הן: היום ידוע שבעולם המערבי, נשים לובשות רוב הזמן רק 20 אחוז מהמלתחה שלהן, יתר הבגדים נזרקים בסוף העונה, ואתם מתבזבזים – פרט לכסף – גם המשאבים, הכימיקלים וגזי החממה שהושקעו בייצורם.

גם הדרך שבהם אנחנו מטפלים בבגדים יכולה לצמצם את ההשפעה הסביבתית שלהם. הורדת טמפרטורת הכביסה בעשר מעלות, למשל, מקטינה את צריכת האנרגיה בעשרה אחוזים, ואילו ויתור על ייבוש במייבש חוסך 60 אחוז מצריכת האנרגיה לפריט לבוש.

אחת הגישות להפחתת טביעת הרגל הסביבתית של תעשיית האופנה היא רתימה של טכנולוגיות מתקדמות. האם בגדים "חכמים", אפליקציות לניהול המלתחה ומערכות ממוחשבות שיעריכו במדויק את הגזרה יהפכו את עולם האופנה הצבעוני לירוק?

צילום מסך מאפליקציית ניהול המלתחה stylicious
צילום מסך מאפליקציית ניהול המלתחה stylicious

מלתחה וירטואלית

אחד הגורמים ששולחים את הצרכן הישראלי לחנויות האופנה כדי לחפש את המציאה הבאה היא ההרגשה שאין לו מה ללבוש. באופן אבסורדי, זה לרוב קורה כאשר ארון הבגדים עמוס לעייפה, אך מה שאנחנו רואים זה רק את החולצות הבודדות שנמצאות בראש כל מדף. כך, אנחנו קונים יותר מדי בגדים שלא לצורך ומעמיקים עוד יותר את הבעיה הסביבתית של ענף האופנה.

למעשה, פריטי לבוש רבים מסתתרים בעומק המדף ולרוב הם יתגלו רק לאחר שנפנה את המדף מבגדי החורף ונחליף אותם בבגדי הקיץ. אפליקציות לניהול המלתחה מציעות פתרון לבעיה זו בדיוק, והן דואגות להציג את כל פרטי הלבוש הקיימים באופן מסודר ויעיל, ואף מציעות התאמות בגדים. מלבד העובדה שהן יכולות לעודד אותנו למצות את המשאבים הקיימים, הן צפויות לעודד אותנו להיפטר מהבגדים שאיננו זקוקים להם עוד. העברה של פרטי לבוש שאין בהם שימוש לחנויות יד שנייה או ארגוני צדקה היא צורת המיחזור הטובה ביותר – היא גם מונעת פסולת מיותרת וגם מפחיתה את הצורך בייצור בגדים חדשים.

בגדים חכמים או מזהמים?

תארו לכם שתוכלו לקנות בגד אחד וללבוש אותו יום אחרי יום בלי לגרום לסובבים אתכם להרים גבה, או שתלבשו חולצה שתספק לכם את כל האנרגיה שאתם צריכים במשך היום. אלה הם מבין היישומים שמאפשר הבגד ה"חכם", אשר יוכל בלחיצת כפתור לשנות צבע, צורה ואולי גם ריח ולאגור אנרגיה שמקורה בוויברציות או בקרינת השמש.

אם אתם מדמיינים חולצה מרושתת בחוטי חשמליים וסוללות, זה ממש לא הסיפור. הרעיון הוא להטמיע את הטכנולוגיה בבד עצמו. חברת גוגל, שידעה לזהות את הפוטנציאל שקיים בשעונים חכמים ורכבים אוטונומיים, היא כיום שותפה עם חברת ליווייס בפרויקט Jacquard שבמסגרתו הם מפתחים בדים חכמים. הבדים עשויים מחוטים שמשלבים בחומרים הגלם המוכרים כגון כותנה ופוליאסטר סגסוגות מתכתיות, שמקנות לבד תכונות של חומר מוליך ומאפשרות למי שלובש אותו לתקשר עם הטלפון הנייד או המחשב הביתי. החברה כבר הציגה מעיל ג'ינס שמיועד לרוכבי האופניים ושמאפשר להם להתחבר לנגן המוזיקה או לתוכנת המפות בלי צורך להוריד את הידיים מהכידון.

עם זאת, לצד היתרונות של הבדים החכמים – שיאפשרו אולי ללבוש את אותו הבגד כמה ימים ברצף ללא צורך בכביסה – ברור כי בשלב הסופי של חיי הבגד, שלב המיחזור, הם יוסיפו נדבך לבעיה הולכת וגדלה של פסולת אלקטרונית. פסולת אלקטרונית מכילה לרוב מזהמים כגון מתכות כבדות, חומרים מעכבי בעירה וחלקי פלסטיק. הטיפול בה נחשב מסוכן ונדרשת השקעת אנרגיה ניכרת כדי למחזר את היסודות היקרים שמרכיבים אותה. הטמנה של פסולת אלקטרונית באתרים לא מוסדרים עלולה לגרום לזיהום של הקרקע ומי התהום.

לקחת מידות באמצעות מצלמה              

הערכה שגויה של מידת הבגד היא אחד הגורמים לתופעת בזבוז הבגדים, והיא הרבה פעמים נובעת מפרשנות שונה של המידות בקרב יצרני הבגדים השונים, וגם בקרב הצרכנים. אפליקציה שפותחה בישראל מנסה לתת מענה לאותה בעיה שנפוצה בעיקר אצל צרכנים שבוחרים לקנות בגדים באינטרנט. האפליקציה שנקראת MYSIZE מבטיחה לגשר על פערי ההגדרות ולספק מדידה מדויקת שמבוססת על אלגוריתמים שפותח כדי להתאים את מידת הבגד למדידות. בין השאר ניסו המפתחים לגשר בין פערי ההגדרות של המידות השונות שקיימים בקרב היצרנים השונים. הפערים האלה גורמים במקרים רבים לרוכשים להחזיר את הבגד או להיפטר ממנו מבלי שלבשו אותו.

 

 

עיבוד תמונה ממוחשב כתחליף לסרטי המדידה הוא גם כן כבר לא מציאות מדומה – חוקרים מהאוניברסיטאות האנג-יאנג ופוק-יונג בקוריאה הדרומית פיתחו אב-טיפוס שמודד גזרה באמצעות מצלמה משולבת אינפרא אדום וללא התערבות אנושית. התוצאות היו מספקות וקיבלו לרוב משוב חיובי מטעם יצרני הבגדים. הזמן הקצר הנדרש למדידה והפרטיות שהיא מציעה לנמדד צפויה להפוך את התהליך לנגיש יותר לקונים ולאפשר להם לרכוש רק בגדים שתואמים להם, וכך למנוע בזבוז בגדים מיותר.

בעיה רחוקה, השפעה גלובלית

כיום בישראל, לאחר שמפעלי טקסטיל רבים נעלמו מהמפה, אנו מייצאים את העלות הסביבתית למדינות אחרות, דוגמת הודו וסין. העובדה שהזיהום מתרחש אלפי קילומטרים מכאן נותנת לצרכן את ההרגשה שאין בעיה. "ברגע שאנשים יבינו שישנה בעיה ושהיא אמיתית, רק אז הם יתחילו לחפש את הפתרון", אומר יאיר אנגל, מייסד ומנכ"ל קיימא – מרכז לתכנון ועיצוב מקיים בישראל. הפתרון לדבריו אינו נגמר בטכנולוגיה, והוא כולל את העצמת האיכות של המוצר וקביעת אמות מידה מבוססות לצרכן, כך שיוכל לבחור את הבגד שמייצג את הערכים בהם הוא מאמין.

המבחן האמיתי של החידושים בענף האופנה יהיה באם הם יישארו בסביבה בשנים הקרובות. אם הם יהיו באמת סביבתיים או לא – זה תלוי במידה רבה בשימוש שיעשה בהם הצרכן.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

חפשו מומחים נוספים בתחום