ההתרגשות של המונדיאל כבר נמצאת מאחורינו, ובני האדם ברחבי העולם חזרו למציאות היומיומית של חייהם ולאתגריה – אלה שהכדורגל הסיט לרגע את תשומת הלב מהם. במשך חודש "שכחנו" לרגע מישראל, והתמקדנו בארגנטינה הרחוקה, בצרפת הזרה ובקטאר השונה כל כך. ביומיום שלנו, קשה לנו לראות כך את מה שרחוק מאיתנו, בין אם זה גאוגרפית, בצד אחר של הגלובוס – או מבחינת זמן, כשמדובר בתהליכים עתידיים רחוקים. עם זאת, ההתמודדות עם הנושאים המטרידים של ימינו, ועם האיומים הקיומיים עלינו, כמו אובדן המגוון הביולוגי ומשבר האקלים – אין לנו ברירה, אלא לאמץ הסתכלות רחבה יותר.

ראשית, עלינו להבין שגם אירועים שרחוקים מאיתנו מרחבית משפיעים עלינו – ולכן, אנחנו צריכים להכיר אותם ולהתייחס אליהם. כשבצורות קשות מתרחשות במדינות שמגדלות מוצרי יסוד, כגון חיטה, תירס, סויה ואורז, הן יכולות להיות מרוחקות אלפי קילומטרים מאיתנו – אבל להשפיע על כלל המערכת הגלובלית, ויש להן השלכות משמעותיות וישירות גם עלינו, במדינת ישראל או במזרח התיכון. כך לדוגמה, בצורות שהתרחשו ב-2010 בסין, שהיא ייצואנית חיטה גדולה, גרמו לעליית מחירים גלובלית – שהביאה להפגנות נגד עליית מחיר הלחם במצרים, שהיא מצידה ייבואנית החיטה הגדולה בעולם. בין היתר, הפגנות אלה תרמו להדחתו של הנשיא חוסני מובארכ.

דוגמה אחרת שממחישה כיצד אירועי אקלים שמתרחשים אלפים רבים של קילומטרים מאיתנו משפיעים עלינו באופן ישיר היא הפשרת הקרחונים באנטארקטיקה ובגרינלנד. ייתכן שקוראים רבים היו מדלגים על כתבה בעיתון שמתארת כיצד קצב הפשרת הקרחונים בגרינלנד האיץ פי 7-6(!) ב-25 השנה האחרונות, והיו מתייחסים אל כתבה שמתארת כיצד קרחון ת'ווייטס שבאנטארקטיקה, שמכונה "קרחון יום הדין" ושגודלו כגודלה של בריטניה כולה, מפשיר בקצב הולך ומואץ, מה שצפוי להעלות משמעותית את פני הים – כאל קוריוז. "מה לנו ולזה", היו אומרים לעצמם, מושכים בכתפיהם ומדלגים מיד לכתבה שעוסקת ברכילות על חייהם של ידוען או ידוענית כאלה או אחרים. הם לא היו עושים את הקישור בין מה שקורה הרחק בקוטב לבין נסיגת קו החוף בישראל כתוצאה מעליית מפלס פני הים, שעלולה לפגוע בתשתיות שונות, כמו מתקני התפלת מים, להמליח את מי התהום שמהם אנחנו שותים ולמוטט את מצוק החוף שלנו.

יש לנו אחריות על העתיד

מעבר להסתכלות הגאוגרפית הרחבה יותר, עלינו לאמץ הסתכלות רחבה יותר בזמן: להביט אל טווחי זמן ארוכים, עשרות ואף מאות שנים קדימה, שכן השלכות משבר האקלים צפויות להימשך דורות רבים אל תוך העתיד. מטבעו, משבר האקלים הוא תהליך ארוך. טווח של חמש שנים קדימה הוא מסגרת זמן רחוקה מדי עבור רוב בני האדם – והמודלים שעוסקים במשבר האקלים מדברים על טווחים ארוכים הרבה יותר, ועל תהליכים שימשכו עשרות ומאות שנים קדימה. כך לדוגמה, עליית מפלס פני הים צפויה להימשך דורות רבים. עלינו להחליט כיצד לעסוק בסוגיות האלה – האם עלינו לעצור ולא לעשות דבר, או לקבל החלטות בהתאם למודלים הנוכחיים של עליית מפלס פני הים, שמספקים תחזיות עשרות שנים קדימה, ואף לשנים 2150 ו-2200?

לנו, בני האדם, יש נטייה טבעית להתמקד במה שקרוב אלינו במרחב ובזמן, ולהתעלם ממה שרחוק מאיתנו גאוגרפית, או שמצוי בעתיד. אנחנו גם מתקשים להתמודד עם תהליכים, ונוטים למקד את תשומת ליבנו באירועים עכשוויים ונקודתיים. עם זאת, בהקשר של משבר האקלים עלינו לאמץ פרספקטיבה שונה. עלינו להבין שפעולות שאנחנו נוקטים בהן היום ישפיעו דרמטית על עתידנו – ומכאן שיש לנו אחריות, על ילדינו, נכדינו ואף נינינו.

עלינו לאמץ יכולת לאתר תהליכים שמתרחשים, ולתרגם את השלכותיהם לכדי היערכות עכשווית לקרתם, בכדי לצמצם את נזקיהם ולבנות חוסן. עלינו ולהבין שהאחריות לכך היא שלנו, בני הדור הנוכחי, ולא של דורות עתידיים. ראוי שאנחנו, במדינת ישראל, נטמיע חשיבה זו, שכן השלכות משבר האקלים קריטיות עבורנו, נוכח העובדה שהמזרח התיכון מתחמם בקצב כפול מהממוצע העולמי. אם נאמץ את הגישה הזו, נוכל להבטיח את חוסננו וביטחוננו, ואף לזכות לעוד שנים ארוכות של הנאה ממשחקי המונדיאל.