בסוף ינואר 2021 חתם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על סדרת צווים לטובת המאבק בשינוי האקלים, כולל עצירת קידוחי נפט וגז חדשים על אדמות פדרליות וקיצוץ בסבסוד דלקים מאובנים. ביידן הבטיח ליצור משרות חדשות עם קידום המדיניות הירוקה שלו, המנוגדת לזו האנטי-סביבתית של קודמו הרפובליקני דונלד טראמפ.
הנשיא החדש חשף מדיניות ממשלתית שמעמידה את שינוי האקלים במרכז מדיניות הביטחון והחוץ של ארצות הברית, לצד תכנון תשתיות מבית, שלדבריו יספקו מיליוני משרות ראויות.
בתגובה, היו לא מעט מתנגדים שהלינו על עצירה של תעשייה גדולה ומפותחת באמריקה, עצירה שתגרום להרבה אנשים לאבד את מקום עבודתם. מובטלים, כמו שכולנו יודעים, זה הסדין האדום של השיח האמריקאי, בטח בימי קורונה ובטח מפיו של נשיא חדש. אולם נראה שביידן הגיע כשהוא מגובה בחשיבה על עתיד חדש למשרות האמריקאיות, שוק האנרגיות המתחדשות בפרט ובמשרות "ירוקות" בכלל.
הרעיון שלו הוא להשקיע בעתיד כי הוא יעזור לנו לא רק לגדל ילדים בסביבה בריאה יותר, אלא גם ליצור משק פעיל בשוק חדש ומתפתח.
להכין לימונדה מלימוני הקורונה
11 חודשים לתוך משבר הקורונה יש הרבה דברים שאנחנו עדיין לא יודעים על המגפה והשפעותיה. מה שאנחנו בטוחים בו היום, זה שהמשבר שפוקד אותנו לא נוגע רק לבריאות, אלא גם משפיע על החברה, על הכלכלה ונוגע כמעט לכל תחומי החיים שלנו.
לפי דו"ח מבט לתעסוקה 2020 של ארגון הOECD- שפורסם ביולי האחרון, ישראל היא המדינה השנייה בשיעור העלייה במספר המובטלים (כולל חל"ת) במשבר הקורונה בין המדינות המפותחות (ארצות הברית היא הראשונה). הדו"ח גם צפה ששיעור האבטלה בארץ יעלה במקרה של גל שני. תחזיות שאוששו כאשר על פי נתוני בנק ישראל נכון לתחילת חודש אוגוסט שיעור האבטלה בישראל עמד על כ-12 אחוז.
הרבה מאוד גופים בעולם מסתכלים על משבר הקורונה במושגים של הזדמנות. התפיסה הכללית היא: יש פה קטסטרופה, אך במסגרתה יש גם שינוי בדפוסי צריכת המשאבים של האוכלוסייה האנושית. לכן כדאי לנצל את המשבר ולעשות מהלימונים לימונדה.
ואכן, דו"ח עתיד הטבע והעסקים העולמיים של הפורום הכלכלי העולמי משנת 2020 זיהה את המעבר לכלכלה ירוקה כזרז להזדמנויות עסקיות שנתיות בשווי 10 מיליארד דולר, שיכולים ליצור 395 מיליון מקומות עבודה בעולם עד שנת 2030.
דוגמה טובה לשילוב בין שני הגורמים האלו היא ההחלטה של ממשלת אוסטרליה ליצור 10,000 משרות חדשות הקשורות למיחזור הפסולת במדינה. הרעיון מאחורי המיזם הזה הוא לנצל את ההזדמנות לשנות את ענף הטיפול בפסולת והמיחזור של המדינה ואת אופן התמודדותה עם בזבוז משאבים. כחלק מהמיזם, הודיעה ממשלת אוסטרליה על השקעה של 190 מיליון דולר אוסטרלי (שווה ערך ל-130 מיליון דולר אמריקאי) בהקמת קרן מיחזור במדינה. צורך שעלה עוד טרם משבר הקורונה.
שתי בעיות במכה אחת
מעבר לאנרגיות מתחדשות ויצירת שוק עבודה חדש דווקא בתקופת זמן רגישה זו יכול, אפוא, להוות מקפצה משמעותית לפתרון של שתי בעיות במכה אחת: אנחנו גם מפחיתים את הסכנות שבמשבר האקלים, מגבירים את העמידות של המערכת ומייצרים חסינות, וגם מייצרים לשוק העבודה משרות נוספות.
באיטליה, למשל, יותר מ-3 מיליון עובדים, 13.4 אחוז ממשק העבודה, כבר מועסקים במשרות ירוקות. אלו הן המשרות שנמצאות בדרישה לעובדים באיטליה: בישול מחומרי גלם מקומיים ואורגניים; מהנדסים ועורכי דין המתמחים באנרגיה מתחדשת לסוגיה; בנייה ירוקה. חברות מעניקות תמריצים למי שמביא פתרונות ירוקים שמסייעים לייעל את התפוקה ורווחי החברה ויש יותר ויותר דרישה למומחים שיודעים ומבינים נהלים וחוקים הקשורים לאנרגיה מתחדשת.
בהובלת גרמניה, שבה המשק מונה כ-40,000 טכנאים שעוסקים באנרגיה סולרית, אירופה מייצרת כ-30 אחוז מהאנרגיה הפוטו-וולטאית בעולם, ובתחום תמיד יש ביקוש לעוד טכנאים.
לחשוב על הטווח הארוך
יש מי שטוענים בעד התועלת הכלכלית של שימור המצב הנוכחי בטווח הקצר – עד שיבוא השיפור הטכנולוגי שיוציא אותנו מהבוץ האקלימי – ושמאמינים שיש להמשיך ולהשקיע בתעשיית האנרגיה המבוססת על דלק מאובנים. אולם, הדרישה לדלק זה הולכת ופוחתת, לא רק בשל מדיניות האקלים, אלא בשל שיפורים טכנולוגיים (למשל במנועי מכוניות), מה שיפגע בתל"ג של יצואניות כמו ארה"ב, רוסיה וקנדה כבר בשנת 2035.
על פי מחקר הולנדי שבחן את ההשקעות בתעשיית הנפט, אם ארה"ב תקדם טכנולוגיות חדשות ותפחית שימוש בדלק מאובנים – היא תוכל לייצר מקומות עבודה ולאזן את אובדן ההכנסות מייצוא נפט. לעומת זאת, אם ארה"ב תמשיך ותשקיע בתעשיית הנפט המתכווצת, היא עדיין תאבד את ההכנסות מתעשייה זו, אבל תחמיץ את פיתוח שוק העבודה החדש ותהיה תלויה יותר ביבוא נפט לטובת תעשייה מקומית מיושנת.
