פסולת הפלסטיק היא בעיה עולמית הולכת וגדלה ואחד האתגרים הסביבתיים העיקריים של הדור הזה. אך אחת מהבעיות הגדולות שנוצרת מפסולת פלסטיק היא דווקא חלקיקים קטנטנים, שנקראים מיקרופלסטיק: חלקיקים שגודלם נע בין אלפיות המילימטר למילימטרים בודדים, והם נמצאים בכמויות עצומות באוקיינוסים ובמקורות המים היבשתיים, נאכלים על ידי בעלי חיים ימיים ואפילו על ידי חרקים מעופפים, ומשם עלולים להגיע גם אלינו לגוף דרך שרשרת המזון והמים שאנו שותים ואפילו דרך מלח השולחן.
כעת, מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאנגליה ומצרפת ופורסם בכתב העת Nature Geoscience, מצא כי חלקיקי המיקרופלסטיק יכולים לעוף ברוח על פני מרחקים אדירים, ולזהם מקומות שבהם רגל אדם לא דרכה. תוצאות המחקר מראות שזיהום הנגרם כתוצאה משימוש בפלסטיק בכפרים ובעיירות במרחק עשרות רבות של קילומטרים (עד 95 ק"מ), נישא על ידי הרוח גם לפסגות הפירנאים המרוחקות.
מיקרופלסטיק מהשמים
הנתונים במחקר נאספו בתחנה מטאורולוגית הממוקמת בהרי הפירנאים הצרפתים. המדענים אספו במשך חמישה חודשים, החל מנובמבר 2017 ועד מרץ 2018, דגימות של חלקיקים שנלכדו על ידי מכשיר איסוף מטאורולוגי. לאחר מכן ניתחו את החלקיקים, הפרידו וספרו את חתיכות המיקרופלסטיק.
הממצאים היו מדאיגים: ריכוז של כ-365 חלקיקי מיקרופלסטיק למ"ר שקעו באתר מדי יום – ועל פי החוקרים, שיעור שקיעת החלקיקים בסביבה טבעית זו בהרים, דומה לכמות החלקיקים ששוקעת בפריז הצפופה והסואנת. בתחנת המדידה בפירנאים, בתקופות שבהן מהירות הרוח הייתה גבוהה יותר, כמו גם בעת מערכות קצרות של גשם חזק או שלג, שיעור חלקיקי המיקרו-פלסטיק שנמצאו היה גבוה יותר. הממצאים הם ההוכחה הראשונה לכך שחלקיקי פלסטיק זעירים אלו יכולים לנוע מרחקים גדולים דרך האטמוספירה ולהגיע אל אזורים נידחים.
עם זאת, גודלם והרכבם היחסי של החלקיקים שנמצאו בהרים היה שונה מחלקיקי המיקרו-פלסטיק בפריז – שם החלקיקים הדומיננטיים היו סיבים דקים בגדלים שנעו בין 600-200 מיקרון, והם הורכבו מפוליפרופילן (PP) או פוליאתילן (PET). מקורם של סיבים אלו הוא לעתים קרובות בבגדים או במוצרי טקסטיל אחרים. באתר בפירנאים, לעומת זאת, רוב חלקיקי הפלסטיק שנמצאו היו קטנים מ-25 מיקרון, והורכבו בעיקר מחתיכות של פוליסטירן ופוליאתילן, הנפוצים במוצרי פלסטיק חד-פעמיים ובחומרי אריזה. על פי החוקרים, פוליסטירן רגיש יותר לבלייה על ידי שינויים במזג האוויר ועל ידי קרינה אולטרה סגולה המגיעה מהשמש, מה שהופך אותו לקל יותר להסעה על ידי הרוח.
טיפול שורש למשבר הפלסטיק
המחקר הנוכחי מצטרף למחקרים נוספים שמתפרסמים בעת האחרונה לגבי בעיית המיקרופלסטיק, ומדגים כיצד השימוש הגובר בפלסטיק לא רק מייצר זיהום מקומי בסביבה המאוכלסת בבני אדם, אלא מייצר זיהום "בלתי נראה" שמגיע אף למקומות טבעיים ולא מאוכלסים.
לדברי גל ורדי, דוקטורנטית בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, "תגלית כזו של חלקיקי פלסטיק קטנים המגיעים למקום נידח, מעלה קודם כל את התהייה האם אנחנו נושמים את חלקיקי הפלסטיק האלו. אך האמת היא שמכיוון שאנחנו המקור לבעיה, החשיפה שלנו לנזקי הפלסטיק היא גדולה ממילא – אנחנו חשופים למיקרופלסטיק ולכימיקלים הנמצאים בתוך הפלסטיק בריכוזים גדולים הרבה יותר ממה שנמצא בכל מקום נידח בעולם". עוד היא מוסיפה כי "מה שחשוב מאוד להבין מתגלית כזו הוא שזיהום הפלסטיק מגיע לכל פינה ומשפיע על המערכת האקולוגית, על מגוון מיני הצמחים ובעלי החיים והאינטראקציות ביניהם".
השפעותיו של המיקרופלסטיק על המערכות הטבעיות המקיפות אותנו, על בעלי החיים, הצמחים ועלינו, בני האדם, הולכות ונחשפות בשנים האחרונות, אך ייתכן שיהיה ניתן לאמוד ולכמת חלק גדול מהנזקים רק בעוד שנים רבות. לדבריה של ורדי, "הבעיה צריכה להיות מטופלת במקור, והשינויים צריכים להיעשות ב'מעלה הזרם', כלומר – בשלב התשתית והפיתוח, ולא בניסיון לפתור בעיות ב'מורד הזרם' – אחרי שהזיהום והפסולת כבר נוצרו.
"לפני השימוש בפתרונות טכנולוגיים ייחודיים, למשל, עלינו להבין שאנחנו צריכים לשנות את תרבות הצריכה שלנו, לצרוך ולהשתמש פחות במוצרי פלסטיק ובכלים חד-פעמיים. במקביל, הפתרון לבעיה טמון גם בניהול פסולת נכון, ובעיניי גם בקידום התפיסה של Cradle to Cradle ('מעריסה לעריסה') – פיתוח של מוצרים שמראש ניתן לעשות בהם שימוש חוזר. כך היצרן לוקח אחריות על מעגל החיים של המוצר. זהו פתרון הכרחי וריאלי יותר מכל האחרים".