חשיפה קצרה, סכנה גדולה

בריאות ומזון |
מחקרים חדשים מצביעים על קשר אפשרי בין חשיפה קצרת טווח לזיהום אוויר לסיכוי ללקות בשבץ מוחי. האם בעקבות השריפות וסופות האבק שפקדו את ישראל לאחרונה יש לנו סיבה ממשית לדאגה?

הרוחות המזרחיות שנשבו בישראל בסוף נובמבר, ענני האבק שבאו אתן והשריפות המעשנות שהגיעו בהמשך, הפכו את כולנו לשפני מעבדה בניסוי הגדול "כיצד משפיעים חלקיקים נשימים על הבריאות". אבל גם בימים רגילים של מזג אוויר "נורמלי", החלקיקים הנשימים נמצאים אתנו תמיד, הם חלק מזיהום האוויר – רובם תוצר של פעילות אנושית, מקצתם ממקורות טבעיים.

בעוד שמזהמי אוויר רבים הם גזים, כמו גופרית דו-חמצנית, תחמוצות חנקן, אוזון ואדים גזיים של פחמימנים (כמו אדי דלקים), החלקיקים הנשימים גדולים יותר. בשונה ממזהמי האוויר הגזיים שהוזכרו לעיל, שלעתים אפשר להריח אבל אי אפשר לראות, החלקיקים הנשימים, שנקראים גם חלקיקים עדינים, גלויים לעין בלתי מזוינת. החלקיקים הנשימים נוחתים על אדני החלונות שלנו, מצטברים על עלי צמחים ומרחפים באוויר כעננות עכורות של אובך או ערפיח.

החלקיקים והמוח שלנו

אנשים שחיים באזורים שיש בהם תחנות כוח פחמיות, משריפות, תנועת כלי רכב מסיבית, מפעלים מעשנים וגם אבקת פרחים ונבגי פטריות, חשופים יותר להשפעת החלקיקים הנשימים על בריאותם. מחקרים רבים שבודקים קשר בין החלקיקים הנשימים לבין מחלות של מערכת הנשימה בוצעו ומבוצעים ברחבי העולם. לכאורה, הקשר נשמע כמעט מובן מאליו: חלקיקים נשימים גדולים, שנקראים PM10 (Practical Matter 10 micron), שגודלם עד 10 אלפיות מילימטר, נלכדים בדרכי הנשימה העליונות ונפלטים על ידי הגוף בקלות רבה יותר בהשוואה לחלקיקים הקטנים יותר (PM2.5), אך בכל זאת גורמים להפרעות בדרכי הנשימה העליונות כמו ברונכיטיס ואסתמה.

החלקיקים הקטנים יותר, מסוג PM2.5, הם גם מסוכנים יותר, משום שהם מגיעים לעומק דרכי הנשימה ולגוף קשה להיפטר מהם. על פי המשרד להגנת הסביבה, חלקיקים נשימים אלה עלולים, לאחר חשיפה קצרה יחסית, להביא לעלייה בתחלואה ובתמותה על רקע קרדיו-וסקולרי ועל רקע נשימתי בקרב אוכלוסיות רגישות.

לאחרונה מצטברות עדויות על כך שזיהום אוויר חלקיקי משפיע גם על המוח שלנו. על פי סקירה של ד"ר רוברט ברוק ועמיתיו מ-2010, לזיהום אוויר חלקיקי יש השפעה מתונה אך גוברת על שבץ מוחי איסכמי, שמהווה 85 אחוז ממקרי השבץ המוחי ושנגרם בשל ליקוי באספקת הדם למוח. כמו כן, ב-2015 חוקרים מבית החולים סורוקה ומהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון פרסמו בכתב העת Stroke מחקר שבו מצאו קשר בין זיהום אוויר לבין סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי, דווקא בקרב אנשים צעירים, בני פחות מ-55.

איך זה קורה? לדברי החוקרים, החלקיקים המזהמים גורמים לתגובה דלקתית בריאות. הדלקת משחררת לזרם הדם חומרים המשפיעים על חלקיו השונים של הגוף, ביניהם כלי הדם של הלב והמוח, מה שעלול להוביל לשבץ.

הישרדות לטווח ארוך

מחקר נוסף שפורסם לאחרונה בחן אף הוא את הקשר בין חשיפה קצרת טווח לחלקיקים נשימים ובין הסיכון לשבץ מוחי איסכמי והוא רלבנטי במיוחד למי שחי באזור שבו איכות האוויר תקינה בדרך כלל, אך הורעה זמנית (כמו במקרה של השריפות שהיו בארץ לאחרונה). במחקר זה, קבוצת המחקר כללה 6,885 אנשים חולי שבץ איסכמי שאושפזו תוך 24 שעות מהופעת תסמיני השבץ בבתי חולים ביפן. החוקרים השתמשו בנתוני זיהום האוויר החלקיקי לפני מועד הופעת התסמינים, ואילו גורמי זיהום אחרים נוטרלו סטטיסטית. במחקר נמצא שחשיפה קצרת טווח לזיהום אוויר מסוגPM2.5  בתוך יממה עד להופעת תסמיני השבץ קשורה סטטיסטית לשבץ מוחי איסכמי.

המחקר השני, שבוצע בלונדון, בחן את השפעת החלקיקים הנשימים על סיכויי ההישרדות לטווח ארוך לאחר שבץ מוחי. החוקרת אניטה דסיקן ועמיתיה בחנו את השפעת זיהום האוויר החלקיקי, בעיקר זה שמקורו בפליטות מכלי רכב, על סיכויי ההישרדות במהלך חמש שנים לאחר השבץ המוחי. מחקר כזה עשוי לעניין אנשים שחלו בשבץ מוחי וחיים באזורים מזוהמים בערפיח באופן קבוע. הנתונים על החולים נאספו ממאגר המידע על שבץ בדרום לונדון, ובמקביל נאספו נתוני זיהום אוויר חלקיקי. מסקנת המחקר היתה שחשיפה לסוגים מסוימים של זיהום חלקיקי, בעיקר PM2.5, הגדילה את הסיכון לתמותה לאחר שבץ מוחי.

אם שני המחקרים האלה, שאליהם מצטרפים מחקרים דומים שנערכו בעבר, מעוררים בכם חרדה, כדאי לקחת בחשבון שפרופ' יוסי ריבק מביה"ס לבריאות הציבור, החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת תל אביב, לא מתרגש במיוחד. על המאמר שבוצע ביפן הוא אומר שמדובר ב"מחקר אקולוגי שלא לוקח בחשבון משתנים אישיים של החולים, כמו גיל, מגדר, תרופות שקיבלו ורקע רפואי קודם, ולא כולל מדידות אישיות. בקיצור, זה מחקר שרק נותן אינדיקציה שצריך לחקור את הנושא באופן יסודי. בנוסף, גם לא ברור באיזה מנגנון החלקיקים יכולים לגרום לתחלואה. לא ניתן ממאמר כזה ליצור קשר סיבתי על פי עקרונות הסיבתיות. לעומת זאת זה הוא מפחיד את הציבור".

גם על המאמר שבוצע בלונדון יש לריבק ביקורת. "צריך להבין שבאפידמיולוגיה כדי לקבוע קשר סיבתי צריכים להתקיים גורמים מסוימים, וכאן לא מתקיים שום תנאי למעט קורלציה אקולוגית חלשה". המדדים שאליהם מתכוון ריבק נקבעו על ידי הביו-סטטיסטיקאי הבריטי ברדפורד היל הבריטי, שניסח ב-1965 תשעה קריטריונים שבעזרתם ניתן להעריך האם קשר נצפה בין גורם לכאורה ובין מחלה הוא סיבתי.

העשן והאבק

ומה לגבי השריפות שהתרחשו בישראל לאחרונה והשפעתן האפשרית על הבריאות? "הטוקסיקולוגיה של עשן מורכבת ומסובכת. כאן היה שילוב של שריפות אורבניות עם חשיפה של מאות חומרים כימיים שנפלטים מציוד ומבנים ומשריפות יער וחורש עם מרכיבים אחרים, וקשה לאמוד את ההשפעה של כל זה", אומר ריבק. "מה שבטוח זה ששאיפת עשן היא גורם מוביל למוות בשריפות בית, בעיקר עקב הרעלת פחמן חד-חמצני וציאנידים".

על ההשפעות הבריאותיות של האבק שנשאו עמן הרוחות המזרחיות, תופעה ששכיחותה צפויה לעלות באזורנו עקב שינוי האקלים, אומר ריבק ש"הסיכון הוא לחולים במחלות מערכת הנשימה או לבעלי תנגודת גופנית ירודה. איני סבור שיש קשר להתפתחות שבץ מוחי, מה גם שמדובר בחשיפה אקוטית ולא כרונית".

על סמך המחקרים החדשים, נדמה שלרוב הציבור אין סיבה לפתח חרדת יתר מפני שבץ מוחי. מצד שני, הערפיח, סופות האבק והעשן בהחלט לא יגרמו לנו להיות בריאים יותר, לכן צריך להמשיך להיאבק בגורמים האנושיים שתורמים לנוכחותם בסביבה שלנו.



אולי יעניין אותך