היה סוף שבוע יפה ושמשי בניו יורק השבוע ונדמה שכולם יצאו החוצה. אחרי כמה ימים של קור (נרשמו השבוע שתי מעלות באחד הבקרים, יחד רוח קרה זה הרגיש הרבה פחות). סופ"ש נעים הוא ללא ספק סיבה טובה לחגוג את האביב המתפרץ ואת חזרתה של העיר לשגרה.

את החזרה לשגרה אחרי משבר הקורונה מרגישים גם ברחובות. יותר מ-40 אחוז מתושבי העיר כבר מחוסנים והחל מהשבוע מותר ללכת בלי מסכה במרחבים פתוחים. המדרכות מתמלאות שוב אנשים. הכבישים עמוסים בתנועה, שלא לומר פקקים. אפילו כרכרות הסוסים בסנטרל פארק חזרו לפעול אחרי שנה (וזה סימן שגם התיירים חזרו לעיר). 

סימן מובהק נוסף להתעוררות של ניו יורק הוא שובם של התורים. לפני כשבועיים הלכנו לבקר במוזיאון המטרופוליטן וכל שהיינו צריכים זה להירשם באתר רבע שעה מראש. אתמול, כבר צפיתי בתור ארוך של אנשים, שעומדים בסדר מופתי על עיגולים אדומים שמסומנים על המדרכה מהכניסה למוזיאון ועד השדרה הארוכה בכניסה אליו. אפילו חברים ניו יורקרים מתלוננים שצריך כבר להזמין מקום במסעדה שבוע מראש. איפה הימים שבהם יכלו פשוט לרדת לעיר ולסעוד בכל מסעדה?

לנתח את המתרחש בעיר

בסוף השבוע הקרוב, 6-9 במאי, יציינו בניו-יורק ובעוד ערים רבות בעולם (ובישראל) את פסטיבל "הליכות ג'יין" (Jane’s Walk), שבמסגרתו מוזמנים התושבים להכיר את סביבת המגורים שלהם דרך הרגליים: לגלות פינות נסתרות בה, לפגוש אנשים ולהקשיב לרחשיה. הפסטיבל נוסד בשנת 2007 בטורונטו כחלק ממורשתה של העיתונאית והסופרת האמריקאית-קנדית ג'יין ג'ייקובס, שהיתה מגדולי המבקרים של תכנון הערים המודרני. 

ג׳ייקובס החלה את דרכה ככתבת עצמאית במגזינים שונים, וכתבותיה התמקדו בעיקר ברובעים השונים של ניו יורק. למרות שהייתה חסרת הכשרה רשמית בתחום התכנון העירוני, יכולתה להתבונן ולנתח את המתרחש בעיר הובילו לפרסומו של ספרה הראשון ב-1961, ״מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות״, שבמרוצת השנים קנה לו מעמד של "התנ״ך למתכנן״. 

הספר מהווה עד היום נקודת מפנה בצורה שבה אנחנו תופסים תכנון ערים. ג׳ייקובס חקרה את ניו יורק מנקודת מבט של הולכת רגל, בניסיון ״לעזור לתרגם את ניסיון החיים ברחובות השכונתיים לקווי מדיניות ולמטרות של העיר בכללותה״, כדבריה. זה היה ניגוד חד לדרך הפעולה של מתכננים באותה תקופה, שהשתמשו בעיקר בתצלומי אוויר על מנת לעצב את עתיד העיר. ג'ייקובס מפרטת בספרה איך הרגישה שהיא עוסקת במידה רבה בחקר האקולוגיה העירונית. "באנלוגיה למערכת אקולוגית טבעית, מערכת אקולוגית עירונית מורכבת מתהליכים פיזיים-כלכליים-אתיים הפעילים בזמן נתון בתוך עיר ובסביבה הקרובה התלויה בה", כתבה ג'יקובס. "לשתי המערכות נדרש מגוון רב כדי לקיים את עצמן. בשני המקרים המגוון מתפתח באופן אורגני במשך הזמן, והרכיבים השונים תלויים זה בזה בדרכים מורכבות". אבל, מדגישה ג'יקובס, התהליכים הם העיקר. היכן שיש שינוי ולא קופאים על השמרים ומתנוונים – שם משגשגת חברה, וזו לתפיסתה לב ליבה של תופעת ערים יצירתיות ומתפקידה הראשי של העיר.

כי מה עושה בסופו של דבר עיר ל"עיר מוצלחת"? אנחנו, אתם, כולנו. מארג מורכב של שימושים שונים ברחובות העיר שתורם ליצירת מרחב אורבני תוסס, בטוח וכלכלי בכל שעות היום. הביטוי הוויזואלי של העקרונות האלה יכלול בניינים מתקופות שונות: בנייה מודרנית לצד בנייני עתיקים, משרדים לצד בתי מגורים, בתי ספר לצד רופאי שיניים ומכוני פדיקור, כל זה במרחק של בלוקים קצרים המאפשרים מסלול הליכה על מדרכות שנותנות כבוד להולכי הרגל.

מופע על המדרכה

הנה דוגמה קטנה מחיי היום-יום בעיר: בשיטוטים הקבועים שלי בעיר הגעתי פעמים רבות לבית ספר ג'וליארד לאמנות, שמשבר הקורונה אילץ אותו לסגור את שעריו בשנה האחרונה, לא רק בפני תלמידיו אלא גם בפני תושבי העיר שנהגו להגיע למופעים שנערכו בו. כעת, עם ההתעוררות החדשה, מתקיימים בבית הספר קונצרטים פתוחים לקהל, ממש על הכניסה לרכבת התחתית, עם יציע צפייה מיוחד, שומרים שמקפידים על ריחקו חברתי ראוי וזכוכית שקופה שדרכה אפשר לראות את הנגנים. המוסיקה מועברת במערכת משובחת והעוברים והשבים זוכים מדי יום בהופעה חינם ממש על מדרכות העיר.

הצורך בפתרונות בני-קיימא לבעיות של החיים העיר הופך לדחוף היום יותר מאי פעם, זאת לאור העובדה שרוב אוכלוסיית העולם כבר מתגוררת כיום בערים או ב״מגה-ערים״ (ערים שמספר תושביהן עולה על 10 מיליון תושבים), והמספרים רק צפויים לגדול בעתיד.

הערים האלו לא יכולות להיות רק ג'ונגלים של כבישים ובניינים והאנשים שגרים בה צריכים להיות חלק ממנה – והפופולאריות של פסטיבל "ההליכות ג'ין" מוכיחה את הצורך של תושבי הערים בחוויה כזאת. 

המגמה לא פסחה גם על ישראל ובערים שונות יחגגו בסוף השבוע הקרוב את פסטיבל באירועים מיוחדים, כך לדוגמה בתל אביב יציינו השנה זו השנה העשירית את הפסטיבל והשנה יתקיימו יותר מ-40 הליכות עירוניות, ביניהן רבות בנושאי קיימות, סביבה, עצים, אקלים, אופניים, שטחים פתוחים ועוד. השנה ניתן יהיה גם לגלות בהליכה את רחובות העיר רחובות, שם מבטיחים המארגנים לייצר למשתתפים התבוננות חדשה, ביקורתית ומקורית על המרחב העירוני המוכר ובאמצעותו לייצר מפגש ושיח בין אנשים וסביבתם. 

גם כאן הרעיון הוא להכיר את העיר דרך הרגליים: לגלות אותה מחדש, להתבונן בה מעט שונה וחשוב לא פחות, להכיר את האנשים שבה ואת המרקם הייחודי שלה.

מזה שלושה שבועות שאני בעיקר הולכת בניו יורק. בעיר התחתית ובאפר איסט ווסט, בפארקים ובמוזיאונים, באתרי תיירות מרכזיים ובסמטאות קטנות של בתים פרטיים, והעיר הזו נוחה וקלה לניווט. יש בה מערכת תחבורה ציבורית ידידותית ונקייה יחסית. מדרכות רחבות, שבילי אופניים ורחובות סגורים לרכבים. יש בה מגוון אדיר של צבעים, פנים, שפות, ריחות וטעמים ואת כל זה מגלים רק משוטטות בה. כי זה אחד הדברים שעיר מוצלחת מבטיחה ומקיימת לתושביה: מקום טוב ללכת בו.