אין ספק שבשנים האחרונות, ככל שטרנד הקיימות צובר פופולריות, הוא מחלחל לאיטו גם אל עולם האומנות והעיצוב; אם זה דרך אומנים שמבינים את הפוטנציאל שטמון בעיצוב ירוק – או כאלה שמוטרדים אישית ממשבר האקלים ומבטאים זאת באומנותם לצורותיה. כך, גם בתערוכת הבוגרים.ות של בצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב ירושלים, שנפתחה בשבוע שעבר, אפשר למצוא בין המוצגים יצירות שעוסקות בהיבטים שונים של המשבר הסביבתי. עבודות אלו מסומנות בתו ״בצלאל בסביבה״, שבו מפורטים המדדים הסביבתיים של כל פרויקט.

השנה, תערוכת הבוגרים.ות מוצגת לראשונה במשכן החדש של המוסד האקדמי, שהעתיק את מיקומו מהר הצופים למרכז העיר ירושלים. מבין קירותיו השקופים של המבנה האדריכלי המודרני אפשר לקבל הצצה אל חללי העבודה, כשמעברם נשקף נופה עוצר הנשימה של עיר הבירה. הקמפוס הטרי גם מוגדר כמבנה ירוק, ולדברי ד״ר אלעד פרסוב, ראש המרחב לפיתוח מקיים בבצלאל, הבנייה כללה שימוש מצומצם בחומרי גלם ובחירה בעיקר בחומרים מקומיים, והבניין כולל בין השאר שלוש מערכות שמנקזות ומעבירות לטיפול את הפליטות המזהמות מהסדנאות. עם זאת, חלק מהאלמנטים הסביבתיים במבנה טרם הושמשו: כך למשל, למרות שחלונות הענק של המבנה מכניסים לתוכו אור טבעי רב – אורות רבים דלוקים בחדרים, כיוון שהמערכת שאמורה לכבותם בזמנים מוארים טרם נכנסה לפעילות.

ריכזנו עבורכם כמה מהיצירות המסקרנות של התערוכה, שמבטאות את רגשות יוצריהן ויוצרותיהן כלפי הסביבה – ושאף עשויות לתרום לכך שהעתיד יוכל להיות מקיים יותר.

הנימפות שישמרו על האלמוגים

מחלקה שבה הוצג מספר רב של פרויקטים סביבתיים היא עיצוב תעשייתי – ובה בלטה במיוחד העבודה ״נריאדות״ של סאני לוסטוב. הפרויקט, שמהווה דוגמה לחיבור שבין עולם המדע לעולם העיצוב, מציע מענה לבעיית הלבנת האלמוגים בשל התחממות האוקיינוסים. ״במהלך מחקר חומרי שעשיתי במכון לפיזיקה באוניברסיטה העברית, עבדתי עם פולימר ג׳ל בשם NIPA שיכול להימצא בסביבה מימית״, אומרת לוסטוב. ״החומר הזה מגיב להתחממות המים: כשהטמפרטורה שלהם עולה הוא מתכווץ וכשהיא יורדת הוא מתרחב״. כשהחומר משנה את מצבו עקב עליית טמפרטורה – הוא גם סופח אליו חום מסביבתו. התכונות הייחודיות של החומר איפשרו ללוסטוב לעצב עלי ג׳ל עם שטח פנים רחב לספיחה מיטבית של החום, שמאפשרים זרימה של מים דרך העלים.

כמו הנריאדות מהמיתולוגיה היוונית – נימפות הים, ששומרות על המצולות – לוסטוב ייעדה את היצירה שעיצבה לשמירה על האלמוגים מפני החום שפוגע בהם. ״המטרה היא לייצר יערות תת-מימיים של נריאדות, שימוקמו באזורים שאנחנו יודעים שזרמי מים חמים עוברים בהם בדרך לשוניות״, היא אומרת. כך, עלי הג'ל יוכלו לספוח את החום – והמים הקרירים שיגיעו אל האלמוגים לא יסכנו אותם. כדי לממש את החזון נדרשת הדפסת תלת-ממד של צורות הנראידות בקנה מידה גדול, ולוסטוב כבר מתכננת את שיתוף הפעולה הבא שלה עם מומחים מהתחום כדי להוציא את הרעיון אל הפועל.

יש לציין, כמובן, שיישום הנריאדות בשטח ידרוש עוד מחקר ופיתוח רב. בין השאר, יש צורך לבחון את ההשפעות האקולוגיות של המוצר על שוניות האלמוגים. אתגר נוסף שיהיה צורך להתמודד איתו הוא העובדה שכמות הנריאדות שיהיה בה צורך כדי לקרר באופן משמעותי את המים גדולה מאוד, ושזרמי המים בימים ובאוקיינוסים נוטים להיות מהירים מאוד.

להתפנות בטבע עם נייר תפוז

פרויקט מסקרן אחר עוסק בבעיית פסולת המגבונים ונייר הטואלט שמטיילים משאירים אחריהם לאחר שהם מתפנים בטבע. O-SOW של אביה רביבי – גם היא מהמחלקה לעיצוב תעשייתי – מציע חלופה אקולוגית לנייר טואלט: יריעה גמישה ואטומה שעשויה מתפוז. רביבי חובבת הטיולים מציגה מחקר חומרי מעניין שכולל את הניסיונות השונים שעשתה עד שהגיעה למרקם הרצוי – שמזכיר גרסה יבשה ומעט דקה יותר של לדר.

יעילות המוצר שפיתחה רביבי מסתמכת בין השאר על הריכוז הגבוה של חיידקים מפרקי-מזון בצואה האנושית. "כך, היריעה נעלמת מהשטח תוך שלושה ימים״, היא אומרת. ״מעבר לכך, גם ללא צואה, החומר הוא אכיל, מתכלה ומתמוסס במים״.

בנוסף, בחלק מהיריעות רביבי שילבה זרעי פרחים – כך שהן ישמשו כדשן עבור צמיחתן. לדבריה, השלב הבא הוא ניצול יכולותיו השונות של החומר שהיא עיצבה כדי שיהווה תחליף גם לאריזות, לשקיות פלסטיק ועוד.

גם בהקשר של מוצר זה, יישומו בפועל יצריך התמודדות עם אתגרים: יהיה צורך להפחית את כמות האנרגיה שנצרכת בתהליך הייצור, ולמנוע פגיעה באיזון האקולוגי ועידוד מינים מתפרצים עקב השארת דבר המזון בשטח.

בגדים מודולריים עם פלסטיק ממוחזר

במחלקה לצורפות ואופנה, הבוגרת טל רום הציגה פתרון מעניין למיחזור בקבוקי פלסטיק ושאריות בדים ממתפרות, בפרויקט גמר שלו היא קראה ״יש מ-יש״. המוטיבציה לבחירתה בכיוון הסביבתי היא עובדות שידועות היטב: תעשיית האופנה היא אחת המזהמות בעולם, והאוקיינוסים מוצפים בפסולת פלסטיק. ״תוך כדי הלימודים נחשפתי לכמויות ולאופן הייצור של אופנה, וככל שהעמקתי בנושא כך הבנתי יותר שאני רוצה להשתמש בחומרי גלם שכבר קיימים בעולם״, מספרת רום.

היא אספה גזירי בד קטנים בצורות שונות, רקמה עליהם וחיברה אותם באמצעות מחברים (אביזרים קטנים לחיבור חלקי בגד) – מה שמאפשר יצירת בגדים מודולריים עם עיצובים משתנים, שעונים על צרכיהם השונים של הלובשים. המחברים הופקו מבקבוקי פלסטיק משומשים, שמהם יוצר חוט – שאיתו הודפסו האובייקטים במדפסת תלת-ממד.

״העיצובים בתעשיית האופנה חוזרים על עצמם, ולכן רציתי לתת נקודת מבט אחרת״, אומרת רום. לדבריה, כיוון מסקרן להמשך יכול להיות פיתוח ערכה ביתית של בדים ומחברים. ״מעניין אותי לראות איך אנשים ישתמשו בכלים כאלה כדי להכין לעצמם בגדים עונתיים ומגוונים״.

איך אפשר לעשות יוגה ברעש הזה?

ההתייחסות האומנותית אל נושאים סביבתיים לא מולידה רק פתרונות – אלא גם מחשבות עמוקות על השינויים שקורים בעולם ועל ההשפעה שלהם עלינו. בסרטה ״התחממות״, נעמה יראון מהמחלקה לאמנויות המסך מנסה להעביר את תחושת חוסר האונים סביב הרצון להציל את העולם ממשבר האקלים. הדמות הראשית בסרט מנסה להתנתק לכמה דקות מחייה העמוסים באמצעות תרגול יוגה, אך דרך החלון הפתוח נכנסים רעשים חיצוניים בדמות מחשבות על כריתת יערות וכדור הארץ שהולך ונמס – ויחד עם ההרהורים מגיעות החרדות. ״הרעיון הגיע אליי בסוף שבוע שבו ניסיתי לנוח ולהחלים ממחלה – אך השינויים הפוליטיים בארץ ומשבר האקלים נכנסו מהחוץ אל הפנים, וגרמו לי לחוש שלאיש לא אכפת״, מספרת יראון. את התחושה הזו היא מעבירה לדמות שיצרה בסרט – שככל שתנוחות היוגה שאותן היא מבצעת מאתגרות יותר, כך גדל גם הקושי שלה להתמודד עם הרעשים החיצוניים. ״רציתי שהסרט יהווה עבורנו מראה, כדי שנזכור לעצור את המרוץ – וליהנות מהכאן ועכשיו״.

"האומנות משקפת את צו השעה"

הפרויקטים הללו, יחד עם רבים אחרים שהוצגו בתערוכה, מוכיחים שהשיח סביב משבר האקלים בהחלט לא שמור רק למדענים או למביני דבר. ״האומנות משקפת את המציאות ואת צו השעה״, מסכמת מירי ישראלי, אמנית אקולוגית ומרצה לקיימות. ״היא מניעה לפעולה, מקדמת עיצוב מוצרים בני-קיימא – וגם מבקשת לייצר אמפתיה כלפי הצורך בהגנה על האדם, הטבע והסביבה כולה״.