ההכנות לקראת מונדיאל 2022, שיהפוך את קטאר למדינה הערבית הראשונה (והשנייה באסיה) שתארח את גביע העולם בכדורגל, נמצאות כיום בעיצומן. מדובר באחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, שמושך אליו עשרות אלפי מבקרים מרחבי העולם – וכיאה למעמדו אפשר להגדירו כאירוע אנטי-סביבתי בעליל: הוא מצריך בניית מתקני ספורט חדשים על תשתיותיהם, גוזל משאבים רבים ומבוסס על אלפי מטוסים שיובילו את הצופים והאוהדים ממקום למקום במשך 28 ימי המשחקים. הבשורה הטובה יחסית, או לפחות המעניינת, היא שאחד מהמתחמים הוא האצטדיון בר-הפירוק הראשון בעולם – וחלקיו עתידים לעבור לשימוש חוזר לאחר סיום המשחקים.

המונדיאל יתפרס על פני 8 אצטדיונים ענקיים שממוקמים ב-5 ערים שונות, כש-6 מתוכם הוקמו לקראת המשחקים ו-2 שופצו והורחבו. עד כה, ההכנות לקראת האירוע רחב ההיקף היו רצופות בעיקר בשערוריות. כבר בתחילת הדרך עלו חשדות לשוחד בבחירת קטאר למארחת המונדיאל, שהובילו לכך שנשיא פיפ״א התפטר מתפקידו; בהמשך, במהלך בנייתם של מתקני הספורט, אלפי עובדי בנייה נהרגו, ועל פי תחקירים שונים שפורסמו בשנים האחרונות אלפי עובדי בנייה במדינה סובלים מתנאי עבודה מזעזעים.

על רקע כל זאת, האצטדיון הסביבתי-יותר מסתמן, בשלב זה, כנקודת אור יחידה. המתחם החדש, שנקרא "אצטדיון 974", הוקם בדוחא, בירת קטאר. 974 הוא קוד החיוג הבינלאומי של קטאר,  ולצד השם הבינלאומי, שנושא פנים לעולם, לאצטדיון יש גם שם מקומי: ראס אבו-עבוד (Ras Abu-Aboud Stadium). האצטדיון הוא בעל קיבולת של 40 אלף צופים, והוא תוכנן בצורה מודולרית שתאפשר לפרק אותו לחלוטין בצורה פשוטה יחסית, ולהעביר את חלקי המבנה לצרכים אחרים לאחר סיום הטורניר. על פי הצהרות המתכננים, חלקיו של האצטדיון ישמשו במתקני ספורט שממוקמים ברחבי קטאר ומחוצה לה.

״אנחנו בטוחים שהקונספט החדשני והבר-קיימא של תכנון המבנה יהווה השראה למפתחי אצטדיונים ואדריכלים ברחבי העולם, ויוביל ליצירתם של מקומות אסתטיים שיציעו אפשרויות חדשניות״, אמר מארק פנוויק, מייסד שותף של משרד האדריכלים הספרדי Fenwick Iribarren Architects, שהיה אמון על תכנון האצטדיון.

שירותים במכולת הובלה

האצטדיון נבנה בחלקו מחומרים קונבנציונליים, כדוגמת פלדה ממוחזרת ובטון, אבל חלק משמעותי ממנו עשוי מ-974 מכולות הובלה צבעוניות, שחלקן מרכיבות נתחים מחלקו החיצוני של המבנה ואחרות מכילות גרמי מדרגות, תאי שירותים ודוכני אוכל.

הוא הוקם באזור נמל דוחא, על קרקע שהייתה בעבר בשימוש תעשייתי ולכן הייתה צריכה לעבור תהליך ארוך של טיהור. במסגרת התכנון, יותר מ-80 אחוז משאריות החומרים מהמבנים שנהרסו במקום – מתכות, עץ ופסולת משרדית, עברו שימוש חוזר או מיחזור, ומעל 70 אלף טון של בטון ואספלט נגרסו עבור הבנייה. בנוסף, בשל מיקומו על שפת הים, האצטדיון נהנה מאוורור טבעי, מה שמונע את הצורך בטכנולוגיית קירור בזבזנית.

עם זאת, יש לציין שבשלב זה לא ברור האם עשיית השימוש החוזר בחלקיו של האצטדיון היא תוכנית קונקרטית או הצהרתית בלבד, ויש שמטילים ספק בסביבתיות של המיזם החדש. ״הטענה שמדובר במיזם סביבתי בגלל היותו בר-פירוק היא מורכבת למדידה, ואני לא בטוחה שהוא אכן סביבתי יותר מבנייה רגילה – וארוכת טווח״, אומרת יעל גלעד, שותפה במשרד גלעד-שיף אדריכלות שמתמחה בתכנון, עיצוב ומחקר אדריכלי לחדשנות ותכנון בר-קיימא. ״הפתרון שמציעים בקטאר – לבנות אצטדיון מאפס עם חומרים ממוחזרים, ולאחר מכן לפרק ולשנע אותם מחדש, הוא לא בהכרח אופטימלי". לדבריה, ניסיונות מהעבר מראים שפירוק ובנייה מחדש לא-תמיד מצליחים בשל המורכבות של המהלך. "אם כבר בונים מתקן מסוים, צריך לחשוב כיצד אפשר להשתמש בו בעתיד ולדאוג שהוא יהיה פעיל – למשל, דרך שינוי הייעוד או הצורה שלו״.

גלעד מסויגת גם לגבי עצם הבנייה באמצעות מכולות ישנות ומשומשות. "במיזמים כאלה יש צורך לעמוד בסטנדרט בטיחות גבוה, ולכן מכולות ישנות לא תמיד מתאימות לשימוש", היא אומרת.

למנוע פצע עירוני וסביבתי

אצטדיון 974 הגיע כמענה לבעיה משמעותית שנוצרת לאחר טורנירים בינלאומיים רחבי-היקף כמו המונדיאלים והאולימפיאדות, שבמסגרתה מבנים רבים שנבנו במיוחד עבור האירועים ננטשים לאחר שבועות ספורים והופכים ל"פצע" עירוני וסביבתי. אתונה וריו דה ז'נרו הן דוגמאות לערים שכמעט פשטו רגל לאחר שהן השקיעו כספים אדירים במבנים ובתשתיות לקראת המשחקים האולימפיים שנערכו בהן – ומבנים אלה עומדים כיום ללא שימוש.

אולימפיאדת לונדון 2012 מהווה דוגמה טובה לניסיון להתמודד עם הקשיים הסביבתיים שטמונים במגה-מיזמים כאלה. אחת הגישות ביחס להקמתם של מתקני הספורט בלונדון הייתה לפתח להם מראש מטרות נוספות, לטווח הארוך. ״במקרה של לונדון, מארגני האירוע והרשויות חשבו כיצד אפשר לשקם ולשפר את המצב בשכונות קשות דרך הקמת המתקנים האולימפיים", מספרת גלעד. "נכון יותר לתכנן מיזמים שיש להם מספר מטרות במקביל, כמו טיפול בקרקעות מזוהמות וטיפוח אזורים בעייתיים – וגם מספר שימושים במקביל״. לדבריה, מתקני ספורט, לדוגמה, יכולים גם לייצר אנרגיה עבור פעילותם. ״חלק נכבד מהמיזמים האלה יכולים לכלול באופן אינטגרלי מערכות אנרגיה כמו פאנלים סולאריים, כך שהם יוכלו להיות עצמאיים אנרגטית״.

על רקע זה פועל הארגון הבינלאומי "הנורמה החדשה" (The New Norm), שמעודד ערים שמארחות אירועי ענק כמו מונדיאל ואולימפיאדה להשתמש באצטדיונים קיימים, להתמקד בתחבורה ציבורית ולבנות מתקנים חדשים רק אם יש להם שימוש לטווח הארוך. כל זאת במטרה להפחית את השימוש בפסולת, להקטין את העלויות ואת ההשפעה השלילית על הסביבה של האירועים הללו.

מעשי או בזבזני?

אומנם מונדיאל או אולימפיאדה שיתרחשו בישראל הם לא תרחיש סביר עבור הזמן הקרוב, אבל גם אצלנו מתרחשת בשנים האחרונות בנייה בהיקף רחב. ״השוק הפרטי בישראל התקדם מאוד מבחינת המודעות לבנייה בת-קיימא", אומרת גלעד. "הדבר ניכר בעיקר במגדלי משרדים של חברות בינלאומיות שהביאו איתן סטנדרטים גבוהים של בנייה, עמידה בתקן LEED  (התקן האמריקאי לבנייה ירוקה, א.ד.), שימוש בטכנולוגיות חדשניות וחסכוניות במיזוג אוויר, שילוב של מערכות ייצור אנרגיה, הוספת שימושים נוספים למבנה וכדומה״. במערכת הציבורית, מודה גלעד, תהליך המעבר לבנייה סביבתית איטי יותר.

אז מה בדיוק יהיה ערכו של האצטדיון המתפרק בדוחא? האם הוא יתגלה כהצעה אפשרית ומעשית לצמצום בנייה ולעשיית שימוש חוזר בחלקי בנייה קיימים, או כדרך עקיפה ליצור בזבזנות וחוסר יעילות בשם רעיונות טובים? ימים יגידו.