על פי מחקרו החדש של ד"ר ניר ברק, חוקר פוליטיקה סביבתית ועירונית מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, החיים בעיר הם אורח החיים הידידותי ביותר לסביבה – בעיקר בזכות מרכיב הצפיפות: ככל שיותר בני אדם חולקים תא שטח קטן יותר, כך היכולת לספק שירותים ציבוריים איכותיים הולכת וגדלה. זאת משום שאספקת שירותים יעילה תלויה במספר גדול של משתמשים.

החיים בתא שטח צפוף אמנם יוצרים תחרות אכזרית, אבל גם עשויים להניב שיתוף פעולה שממנו כולם נהנים.

האמת היא שאחרי שישה חודשים בניו יורק אני עדיין מופתעת מכמות המיזמים השיתופיים שפועלים בעיר. למרות גודלה, הניכור שנדמה שמאפיין אותה והאתוס הקפיטליסטי שעומד ביסודותיה, העיר מציעה לתושביה שלל רחב מאוד ומגוון מאוד של מיזמים שיתופיים. כנראה שהרעיון הכללי הוא שאם כבר כולנו פה באי אחד קטן וצפוף, אז בואו נראה מה בכל זאת אפשר לעשות יחד.

הצפיפות העירונית אולי עשתה רע במובנים רבים בזמן הקורונה, כשסייעה לנגיף לעבור ביתר קלות בין אנשים בתוך הכרך ההומה, אבל צפיפות יכולה גם לסייע מאוד בניהול חכם ויעיל של משאבים, מוצרים ושירותים. בהעדר יכולת עבור כל אחד מאיתנו לקנות ולצבור רכוש וציוד, נוכל לחלוק אותו וכך לנצל פחות ממשאביו המוגבלים והיקרים של כדור הארץ.

המכונה של הקומה

קחו, לדוגמה, את מכונות הכביסה. ברוב הבניינים בעיר, גם היוקרתיים שבהם, רוב הדיירים יעשו שימוש במכונות כביסה שיתופיות, שממקומות במרחב הציבורי של הבניין. הדירות פה הרי קטנות, יחסית, ויקרות להפליא ולכן חבל לבזבז שטח על מכונה שעומדת ללא שימוש במשך רוב שעות היום. בבניין הראשון שגרנו בו בעיר היתה מכונה מאוד גדולה שניצבה במסדרון, ממש מחוץ לדירה שלנו. זו היתה מכונה גדולה, שיכולה להכיל בסיבוב אחד את הכביסה השבועית של משפחה בת חמש נפשות עם בנים שנהנים להתלכלך. המכונה לא תפסה לי מקום בדירה, לא הרעישה ואם התקלקלה היא מיד תוקנה על ידי צוות הבניין. בבניין הנוכחי שלנו יש "חדר כביסה" משותף בכל קומה, אבל העיקרון זהה: פתרון חסכוני מבחינה אנרגטית, נוח לתפעול, שחוסך מקום בחלל הביתי הקטן.

האי-ביי של הזמני

ברור שמכונת כביסה זו דוגמה לואו-טק ישנה ומוכרת, אבל בזכות האפשרויות הטכנולוגיות המשופרות של ההיי-טק, העיר הוצפה בהזדמנויות שיתופיות. קחו למשל את אפליקציית Stuff, שמתמקדת באחסון ציוד בעיר. השירות הזה מספק לצרכנים פתרונות אחסון מודרניים. החברה משתפת פעולה עם בעלי נדל"ן כדי לייצר רווחים ממרתפים, ממוסכים ומחללים אחרים בבניינים מסחריים, תוך יצירת הזדמנויות חדשות לתזרים מזומנים ומתן שירותים חדשים לשכונות.

יש לי חברה שהגיעה לגור בניו יורק לאחרונה מנאברסקה. היא עזבה שם בית רחב ידיים לטובת דירה של שניים וחצי חדרים במנהטן. את הציוד שהביאה איתה היא איפסנה באחד ממאות המחסנים בפאתי העיר. כמה נוח היה אם היתה משתמשת במחסן רב-שימושי בשכונה, כך שהרכוש שלה היה קרוב אליה ובנוסף היתה יכולה גם לסייע לבעלי עסקים מקומיים להרחיב את שירותי העסק שלהם ולנצל שטחי עסקים לא מנוצלים.

עדכונים מהעירייה ומקדחה מהשכן

אפליקציה קהילתית מעניינת נוספת היא nextdoor. מדובר בקהילה וירטואלית שבה ניתן להתעדכן בחדשות המקומיות האחרונות ולקבל עדכונים מהעירייה או ממערכת התחבורה העירונית. בנוסף, זו גם זירה להשאלת ציוד משכנים, שמאפשרת להפיק את המירב מהקהילה השכונתית. הבוקר, למשל, למדתי על סיור עצים מקומי שייערך השבוע על ידי אחד מהתושבים, על סגירתו הזמנית של כביש גישה לשכונה ועל סיום עבודות התשתית בבניין המשרדים מול הבית שלי. שכן אחד התעניין מי יכול להשאיל לו מקדחה ואחרת הציעה שק של בגדי חורף לילדים. מאוד קהילתי, מאוד סביבתי ומעודד לייצר לא רק אינטראקציות חברתיות אלא גם לחסוך בצריכה מיותרת של משאבים ושל מוצרים.

אופניים לכולם

אני יודעת שאופניים שיתופיים אלו חדשות של 2011 ובכל זאת, יש עדנה מחודשת ומאוד מרעננת למיזם הסיטי בייק כאן. בעיר שעדיין מתאוששת ממכת הקורונה, היו האופניים כלי תחבורה חשוב שלא מצריך ירידה לסאבווי או נסיעה עם זרים במכונית קטנה וצפופה. נכון, יוזמות דומות קיימות בערים רבות בעולם לרבות תל אביב, אבל בניו יורק האופניים משמשים ליוממות רבים מהתושבים. במקום לחפש מקום לאפסן את האופניים בדירה הקטנה או במרפסת (יש בכלל דבר כזה בעיר?) אפשר ליהנות מתחנות רבות שמפוזרות ברחבי העיר. בכך, לא צריך לקנות אופניים יקרים ולדאוג לשלומם, להיסחב איתם בגרמי מדרגות צרים ולחסום חלל יקר בבית. אפשר פשוט לפתוח מנוי ולהסתובב בעיר בנוחות עם אופניים עירוניים וזמניים. הביקוש הגובר לאופניים בעקבות המגפה (יחד עם שיבושים בייצור כתוצאה מהקורונה) הביאו למחסור באופניים, מה שהעלה את השימוש באופניים השיתופיים בעיר.

לא מדובר רק בנוחות, אלא בפעולה סביבתית משמעותית. מחקרים שבדקו את תפקיד רשת האופניים העירונית מצאו שכאשר יש אלטרנטיבה זמינה, זולה ויעילה לאופניים, תושבים רבים יעדיפו להשתמש בה על פני שימוש במכונית, מונית או אפילו רכבת תחתית. השימוש באופניים בתורו מסייע לא רק לאיכות האוויר העירונית אלא גם לבריאות הרוכבים וליצירה של עיר מזמינה ופתוחה בפני תושביה. מאז השקתה בשנת 2013, מפעילה סיטיבייק יותר מ-12,000 זוגות אופניים בכ-1,000 תחנות ברחבי העיר. עם כ-70 מיליון (!) נסיעות עד היום. באופן כללי, מאז שפתחה העיר את שירות הסיטי בייק ורישתה את רחובותיה ביותר ויותר שבילים ייעודיים לאופניים השימוש בכלי תחבורה זה הופך נפוץ יותר ויותר.

אושפיזין כל השנה

חג סוכות, שזה עתה הסתיים, מעודד מסורת של אירוח, ביקור ואף לינה במשכנו של האחר. היה נעים לראות שגם בעיר מאוד גדולה ומאוד צפופה כמו ניו יורק יש לא מעט אפשרויות לחלוק, לשכור או להשאיל ציוד ושירותים שבעבר נדרשנו לשלם עליהם כסף רב. הכלכלה השיתופית הזו לא רק חסכונית ונוחה, היא כמובן גם מאוד סביבתית וחשוב לא פחות היא נעימה חברתית. למי שהגיעה כזרה מושלמת לעיר, נעים תמיד לגלות שמתחת למעטה הניכור העירוני הסואן יש לא מעט יוזמות בשכונה שיכולות לסייע לי לצלוח את המסע הזה עם קצת עזרה מחברים ומזרים מוחלטים.