ב-13 ביולי 1985 התקיים בו זמנית בלונדון ובפילדלפיה מופע ענק בהשתתפות גדולי המוזיקאים של התקופה – להקת קווין, אלטון ג׳ון, דיוויד בואי ועוד רבים אחרים. מטרת המופע, שקיבל את השם ״לייב אייד״, הייתה לגייס כספים עבור אתיופיה, שבה שרר בה רעב כבד במשך מספר שנים. 37 שנים אחרי אותו אירוע, הרעב במדינות שונות באפריקה עדיין קיים – ועל פי מחקר אמריקאי חדש, הוא אף עתיד להחמיר בשל תנאי האקלים המקצינים.
לפי מחברי המחקר החדש, שנערך באוניברסיטת קורנל, תת-תזונה כרונית (מתמשכת) או אקוטית (נקודתית) מעכבת את התפתחותם של ילדים, והיא קשורה לשיעורי תמותה גבוהים יותר ולרמות השכלה והכנסה נמוכות יותר בבגרות. ההשפעות של תת-התזונה מצלקות את הילדים שסובלים ממנה לשארית חייהם, ולא מאפשרות להם לממש את הפוטנציאל שלהם בחיים הבוגרים.
"החל משנות ה-70, תוכניות רבות של מדיניות בריאות פעלו באפריקה במטרה להתמודד עם תת-תזונה בקרב ילדים", מסבירה ד״ר ענת רוזנטל, אנתרופולוגית רפואית וחברת סגל בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "החל מתוכניות שהתמקדו בהזנה ישירה ובאיתור ילדים שסובלים מתת-תזונה כרונית או אקוטית במטרה לטפל בהם, וכלה בתוכניות יצירתיות שהעבירו סדנאות בישול להורים ושלחו אותם הביתה עם זרעים במטרה שיגדלו מזון מגוון יותר לילדיהם״. כך, אחת מהתופעות שנצפות אצל ילדים שסובלים מתת-תזונה היא גמגום – והחוקרים הצליחו במחקר החדש להראות שבתקופת המחקר (2014-1993) נרשמה ירידה ממוצעת של 5.8 אחוזים בשיעור הילדים שסובלים ממנה במדינות חוף השנהב, טוגו, בנין, בורקינה פאסו וגאנה שבמערב אפריקה. זאת הודות לשיפור בהכנסות, בתשתיות ובשיטות הטיפול בילדים.
המחקר החדש בדק את ההשפעה של תנאי חום קיצוניים על תת-תזונה בקרב ילדים בגילאי 36-3 חודשים, בחמש המדינות הללו.
החוקרים מצאו שחשיפה לחום קיצוני, כמו זה שמשבר האקלים מביא איתו, מגדילה את השכיחות של שני סוגי תת-התזונה. לפי ממצאי המחקר, עלייה בלתי-נמנעת של 2 מעלות כתוצאה מחוסר הפעולה שלנו בנושא האקלים תשחוק את המאמצים למיגור הרעב העולמי – וכל ההתקדמות שהושגה עד כה תרד לטמיון.
החום פוגע יותר באזורים מעוטי יכולת
״אפריקה היא יבשת גדולה, ותופעות אקלימיות משפיעות אחרת על כל אזור", אומרת שחר ליבנה, סטודנטית לתואר שני בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, תחת הנחייתן של רוזנטל ושל ד״ר סתיו שפירא. "בגבול הסהרה, למשל, קיימת תופעה של מדבור שיורדת גם דרומה ומשפיעה על מדינות שונות, כמו בורקינה פאסו שנכללת במחקר״.
תופעות אקלימיות קיצוניות פוגעות באזורים שונים בעולם, אך השפעותיהן גדולות יותר באזורים שבהם רמת הפגיעות של התושבים היא גבוהה מלכתחילה. ״ככל שהפערים הכלכליים גדולים יותר וככל שהתנאים קיצוניים יותר, כך ההשפעה היא דרמטית הרבה יותר", אומרת רוזנטל. "כך למשל, במקום כמו בורקינה פאסו, שבו התושבים חיו בעוני קיצוני עוד לפני משבר האקלים ושבו גם במצב האופטימלי תנאי האקלים קיצוניים מאוד, יכולת ההתגוננות של האנשים היא נמוכה הרבה יותר״.
מכיוון שחקלאות, שהיא תחום שנפגע רבות עקב משבר האקלים, היא מקור הפרנסה העיקרי במדינות עניות כמו אלו שנכללו במחקר, התושבים נמצאים בתוך מעגל שחוזר על עצמו: מצד אחד הם חיים בתנאים קשים של אקלים ועוני, ומצד שני הפגיעה בפרנסתם לא מאפשרת להם להשתקם. לכן, ילד שאותר כסובל מתת-תזונה אקוטית אומנם יקבל סיוע רפואי, אך הוא יחזור אל משפחה שלא יכולה לפרנס ולהאכיל אותו.
מלבד השפעתה של העלייה בטמפרטורות על תת-התזונה, וההשפעות הישירות של חום קיצוני, כגון מכות חום, התייבשות, תפוקה נמוכה של גידולים חקלאיים ועלית התחלואה במחלות זיהומיות, התמודדות עם חוסר יציבות אקלימי פוגעת בתושבי המדינות גם בכך שהיא גורמת למשברים כלכליים ופוליטיים. ״תת-תזונה וקשיים אקלימיים מתקיימים פעמים רבות במדינות וחברות שבהן רשת הביטחון מוגבלת מאוד", אומרת רוזנטל. "במדינות עניות יש מגבלה באפשרות לסייע, וככל שמלכתחילה נקודת הפתיחה היא חלשה בכל הרמות – אינדיבידואלית, קהילתית ומדינית – היכולת להתמודד הופכת להיות מורכבת יותר״.
לייצר פתרונות מתוך שינוי מחשבתי
אז מה אפשר לעשות כדי לסייע למיתון תת-התזונה באפריקה? ״החל משנות האלפיים התחזקה ההבנה שתוכניות נקודתיות לטיפול בבעיית הרעב לא מספיקות", מסבירה רוזנטל. "בתקופות של גלי חום נצטרך לתת העשרה תזונתית לילדים האלו, אבל זה לא יהיה הפתרון". לדבריה, במקום זאת, עלינו לחשוב במונחים של אדפטציה ושינוי מחשבתי. "אנחנו צריכים להתמקד בפתרונות כמו תמריצים כלכליים, שינוי חקיקה ומדיניות ושיפור מערכות הבריאות במדינות מעוטות המשאבים. זה לא יכול לקרות במדינה אחת בלבד, אלא חייב להיות תהליך גלובלי״.
"מדיניות הבריאות הרלוונטית קיימת כבר כמה עשורים, כך שיש לנו את הידע, הכלים וההשקעה המסיבית של האו״ם בתוכניות בריאות", מוסיפה ליבנה.
בנוסף, לדברי רוזנטל וליבנה, הסדר הכלכלי שקיים בעולם משפיע אחרת על אנשים במדינות שונות, והוא מעמיד בסיכון את האוכלוסיות החלשות – ולכן, להחלטות ולפעולות הכלכליות של המדינות העשירות יש השפעה גדולה על המדינות העניות. הן מציינות שמדינות חזקות כלכלית הן אלו שפליטות הפחמן שלהן גבוהות יותר ושהשפעתן על משבר האקלים גדולה יותר. בין השאר, בהסכם קופנהגן מ-2009 נקבע שעד 2020, המדינות העשירות יעבירו 100 מיליארד דולר בשנה לקרן שמטרתה לסייע למדינות העניות להתמודד עם השפעותיו של משבר האקלים – אך בפועל הועברו סכומים נמוכים משמעותית (ככל הנראה כ-30-20 מיליארד דולר בלבד). ״בלי אכיפה בינלאומית ועמידה בהסכמים גלובליים תהיה ירידה גדולה בהישגים שהגענו אליהם", מסכמת ליבנה. "אחת הדרכים היעילות ביותר שעומדות לרשותנו בכל הקשור להתמודדות עם משבר האקלים, היא שיתוף פעולה בין מדינות״.
