מלחמות ומשבר האקלים מטלטלים את שוק הביטוח

מבט רחב יותר מגלה שינוי עמוק באופן שבו אזורים שלמים נתפסים כבני-מגורים. "יש אזורים, במיוחד לאורך החופים בארצות הברית או בתוך אזורי יער בקליפורניה, שבהם חברות הביטוח לא מוכנות לבטח כי הסיכון כבר לא תיאורטי אלא כמעט ודאי", אומר פרייס. לדבריו, במקרים כאלה בעלי בתים נאלצים לבחור בין תשלום פרמיות גבוהות במיוחד לבין ויתור מוחלט על ביטוח – מצב שמוביל לעיתים לנטישה הדרגתית של אזורים שלמים. "כשאין ביטוח, אנשים צריכים לקחת את הסיכון על עצמם או לעבור למקום אחר", הוא אומר ומוסיף כי גם כשהמדינה נכנסת לתמונה ומספקת רשת ביטחון, מדובר בפתרון מוגבל. "בסופו של דבר, כאשר השוק הפרטי והמגזר הציבורי מתקשים לשאת בעלויות, נשאלת השאלה עד כמה בכלל ניתן להמשיך לגור באותם אזורים". בכך, לדבריו, משבר האקלים מתחיל לעצב מחדש לא רק את שוק הביטוח אלא גם את מפת המגורים עצמה.

גם בישראל מתחילים להופיע סימנים למגמה דומה. פרייס מדגיש כי בעוד שבאזורים רבים בעולם הסיכון המרכזי נוגע לבתים ולתשתיות בשל הצפות או הוריקנים, "בישראל ההשפעה המרכזית היא פחות על מבנים ויותר על החקלאות", הוא מסביר. העלייה בתדירות ובעוצמה של גלי חום, בצורות ואירועי קיצון נוספים פוגעת ביבולים. עם זאת, גם בתחום הנדל"ן עלולות להופיע השלכות דומות לאלו שנראות בעולם: "באזורים עם סיכון גבוה יותר, כמו הרי ירושלים או הכרמל שבהם יש צמחייה רבה, אפשר לצפות ליותר שרפות עוצמתיות בעתיד", הוא אומר ומעריך כי בהתאם לכך חברות הביטוח עלולות להתחיל לתמחר מחדש את הסיכון. המשמעות, לדבריו, היא עלייה אפשרית בפרמיות ואף שינוי בתנאי הביטוח באזורים מסוימים, גם אם התופעה עדיין אינה מפותחת כמו במדינות אחרות. לצד זאת, הוא מדגיש כי בישראל חלק ניכר מההתמודדות עם נזקי אקלים כבר נשען על המדינה. אז גם אם מנגנון השוק פועל אחרת, התוצאה דומה – הסיכון הכלכלי לא נעלם אלא עובר מהשוק הפרטי אל הציבור.