מה שבטוח זה לצמצם את השימוש בכלל בפלסטיק – גם כזה שעומד בתקנים מסוימים. צילום: Jack Taylor Gotch / Greenpeace
מארוחות במטוס שמוגשות בחמגשית ועד הנודלס בטייק־אווי, האוכל שלנו פוגש פלסטיק כמעט בכל מקום. חוץ מזה, צריך להודות באמת: חיי היומיום של רובנו הם עמוסים ומלאי משימות, ולא תמיד אנחנו מוצאים זמן להכין ארוחה ביתית; לפעמים הפתרון הכי נגיש ומהיר הוא פשוט להזמין משלוח. אך לצד שיקולי עלות-תועלת כמו נוחות, טעם ומחיר, משלוחי המזון – המכילים לרוב כלים חד-פעמיים – חושפים אותנו לעוד ועוד פלסטיק. דו"ח חדש של גרינפיס מתמקד בהשפעה של קופסאות פלסטיק על האוכל שבתוכן, בעיקר במקרים של חימום במיקרוגל ובתנור, ומציג לא מעט פערים בין תווית ה"בטוח לשימוש" שאפשר למצוא לרוב על הקופסה, לבין המציאות.
הדו"ח מבוסס על סקירה של 24 מאמרים שפורסמו בשנים האחרונות בכתבי עת שונים ושעברו ביקורת עמיתים. על פי הדו"ח, חימום כלי פלסטיק במיקרוגל או בתנור מגדיל משמעותית את כמות המיקרו-פלסטיק והכימיקלים הרעילים שנפלטים לתוך המזון. תוך דקות ספורות של חימום, מכלי פלסטיק יכולים לשחרר מאות אלפי חלקיקי מיקרו וננו-פלסטיק למנה אחת.
חלק מהמחקרים מצאו גם שחימום במיקרוגל עלול לשחרר כמות גבוהה יותר בהשוואה לחימום בתנור, ואחד המחקרים העריך כי מדובר בשיעור של פי ארבעה עד שבעה פליטות של חלקיקי מיקרו-פלסטיק. משתנים נוספים עלולים אף הם להשפיע על עוצמת הפליטה. כך, למשל, זליגת הכימיקלים והחלקיקים גוברת משמעותית כשהמזון הוא חומצי, שומני או מלוח. על פי מחקר אחר, כלים ישנים או שרוטים משחררים כמעט כמות כפולה של מיקרו-פלסטיק בהשוואה לכלים חדשים. בשני מחקרים אף נמצא שחימום במיקרוגל לאחר אחסון במקפיא מביא לשחרור כמויות גדולות יותר של מיקרו-פלסטיק.
הדו"ח מציין כי תוויות כמו "בטוח למיקרוגל" (Microwave Safe) או "בטוח לתנור" הן מטעות, שכן הן מתייחסות לעמידות המכל בחום ולא לבטיחות הבריאותית של זליגת חומרים למזון. עם זאת, מתוך 24 המחקרים שנסקרו, רק שני מחקרים השתמשו במזונות אמיתיים, ואילו האחרים השתמשו בחומרים "מדמי מזון" כמו מים, חומצה אצטית (חומץ) או אתנול.
אילו כימיקלים מסוכנים משתחררים מתוך אריזות פלסטיק למזון חם?
שחרור החומרים מהפלסטיק אל המזון מתרחש לא רק בשעת החימום, אלא בכל פעם שאנחנו מכניסים אוכל חם למארז פלסטיק. סיון בן אברהם שולמן, דוקטורנטית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקרת במכון גרטנר וחברת ועד מנהל בפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, מדגישה: "כל חיבור בין פלסטיק וחום מגביר את הפירוק של החומרים הכימיים ואת המעבר שלהם למזון. ואם במזון יש שומן, חלק מהחומרים האלו גם מסיסים יותר ומתפרקים יותר".
על פי הדו"ח, ייצור הפלסטיק צפוי להכפיל את עצמו ביותר מפי שניים עד לשנת 2050, כשתעשיית הדלקים המאובנים והפטרוכימיה מסתמכת בין היתר על המגמה הגוברת של ארוחות מוכנות ארוזות בפלסטיק. לדברי שולמן, רבים ממארזי הקרטון שבהם מגיע המשלוח נחשבים גם הם לבעייתיים. "האריזות האלו הן לא רק נייר. הן מצופות מבפנים בפלסטיק ובעוד חומרים שמונעים מהאוכל לנזול. יש כל מיני סוגי חומרים, קשה לדעת ספציפית על כל מארז, אבל הכלל החשוב הוא לזכור שגם כשלא רואים את הפלסטיק בעיניים, יכול להיות שהוא שם", היא אומרת.
אריזות פלסטיק הן כ-40 אחוז מפסולת הפלסטיק של כדור הארץ. נוסף על כך, הן מייצרות סיכונים בריאותיים. על פי מחקר מקיף שפורסם לפני כשנה, בפלסטיק קיימים מעל 16 אלף כימיקלים, אלפים מהם עלולים להיות מסוכנים לבריאות ולסביבה – בין היתר בשל עמידותם, נטייתם להצטבר בגוף ורעילותם. על פי המחקר, 1,774 מהכימיקלים בפלסטיק מוגדרים כרעילים לאיברים ספציפיים בגוף, ו-1,489 כימיקלים נוספים נחשדים כגורמים לסרטן, למוטציות, לבעיות פוריות ולבעיות ברבייה. שישה אחוזים בלבד מתוך הכימיקלים המסוכנים נמצאים תחת פיקוח רגולטורי. בדו"ח החדש של גרינפיס אף מצוין כי לפחות 1,396 כימיקלים שנמצאים בפלסטיק ואשר באו במגע עם מזון נמצאו בגוף האדם.
ריבוי החומרים לצד הקלות יחסית של המשחק עם הרכב הפלסטיק, מקשה עוד יותר על יעילות הרגולציה. "יש עשרות אלפי חומרים שתעשיית הפלסטיק משתמשת בהם, וקשה לבדוק את כולם", אומרת שולמן. "בתעשיות הפלסטיק לא רוצים כמובן לוותר על הפלסטיק. מה שקורה זה שמדי פעם, כשיש בעיה או מחקר חדש, משנים מעט את החומרים ועל החדשים יש פחות מחקרים".
שחרור החומרים מהפלסטיק אל המזון מתרחש לא רק בשעת החימום, אלא בכל פעם שאנחנו מכניסים אוכל חם למארז פלסטיק. צילום: Jack Taylor Gotch / Greenpeace
מדוע תקני הפלסטיק בישראל אינם מבטיחים הגנה מפני מיקרו-פלסטיק?
אחת הדוגמאות שממחישה את האתגר שבפיקוח עקבי על בטיחות הפלסטיק הוא הביספנול A (BPA), אחד הכימיקלים הנפוצים ביותר בתעשיית הפלסטיק, וזה שמעניק לפלסטיק את השקיפות והעמידות שלו לאורך זמן. הוא נמצא במגוון מוצרי פלסטיק כמו צעצועים, מכלי אחסון למזון, כלי אוכל, ציפוי של קופסאות שימורים ובקבוקי שתייה. בעבר עלו עדויות מחקריות שהוא מעורר פעילות הורמונלית דומה לפעילות ההורמון אסטרוגן ועלול לשבש את פעילות המערכת ההורמונלית. בעקבות כך הוא נאסר לשימוש בייצור כלים לתינוקות לצד הגבלות בשאר כלי האוכל. אחד החומרים שהחליפו את ה- BPAהוא ה-ביספנול F (BPF), אך מחקרים מראים שגם לו יש השפעה דומה על מערכות שונות בגוף.
"אני סקפטית מאוד ביחס למידת היכולת של התקנים לשמור על הבריאות שלנו", אומרת שולמן. "למשל, באירופה הכריזו לפני כשנתיים שהולכים לאסור כל מגע של מזון עם הביספנול A, אז ייקח קצת זמן ויעברו לביספנול אחר שההשפעה שלו לא תהיה מוכרת. לרגולטור אין מספיק מידע גם אם הוא היה רוצה. [יש] אלפים של חומרים בכל פלסטיק, וכל הזמן יוצאים חומרים חדשים. אין גוף בעולם שיכול לעמוד בקצב הזה".
על פי הנתונים שפורסמו בעבר, נראה שהמצב כאן גרוע ממקומות אחרים. הישראלי הממוצע צורך כ-7.5 ק"ג של כלי פלסטיק חד-פעמיים בשנה, לעומת כ-1.5 ק"ג בלבד באירופה. גם בים, ריכוז המיקרו-פלסטיק מול חופי ישראל גבוה משמעותית בהשוואה למדינות במערב הים התיכון, והוא מהגבוהים בעולם. "מה שבטוח זה לצמצם את השימוש בכלל בפלסטיק – גם כזה שעומד בתקנים מסוימים", אומרת שולמן. "העובדה שכלי פלסטיק עומד בתקן הישראלי אומרת שהוא לא יתפרק לכם בידיים, אבל היא ממש לא מבטיחה שהוא לא משחרר חלקיקים בלתי נראים וכימיקלים, שעלולים להשפיע על הבריאות שלכם ושל ילדיכם בטווח הרחוק".
