בשבילנו הישראלים של היום, מים שיוצאים מהברז זה כנראה דבר מובן מאליו, אבל על פי דו"ח השירות המטאורולוגי העולמי 3.6 מיליארדי אנשים בעולם מתמודדים עם מחסור במים – מספר הצפוי לעלות ל-5 מיליארדים עד 2050. נוסף על כך, 2023 הייתה השנה היבשה ביותר מזה 33 שנה באגני הניקוז של נהרות ברחבי העולם. לנוכח כל אלה, בעולם מתגבש הקונצנזוס שאין לנו דרך אחרת להתמודד עם משברי מים ללא שיתוף פעולה אזורי. בסוף אוקטובר התכנסה בפעם העשירית הוועדה לאמנת המים של האו"ם בלובליאנה, סלובניה, במטרה להגן על מקורות המים ולהבטיח גישה שיווניות למים לכולם.
במהלך המפגש בלובליאנה נחגגה הצטרפותן של שלוש מדינות חדשות – חוף השנהב, זמביה וזימבבואה. צילום: pexels
נהרות ואגמים חוצי גבולות
60 אחוז ממקורות המים המתוקים – מי השתייה – ברחבי העולם הם מקורות מים חוצי גבולות מדיניים; מדובר ב-286 נהרות ואגמים וב-592 אקוויפרים (מאגרים של מי תהום). נכון להיום, פחות מ-20 אחוז מהמדינות החולקות אגני מים חתומות על הסכמים רשמיים העוסקים בשיתוף פעולה בנושא. משבר האקלים מוביל לפגיעות רבות במקורות המים כמו בצורות, הצפות, שיטפונות, זיהום מקורות מים ומחסור במי שתייה.
למושב העשירי של הוועדה לאמנת המים הגיעו כ-500 משתתפים, מתוכם נציגים רשמיים מכ-100 מדינות. מטרות הוועדה הן לקדם ניהול בר-קיימא של משאבי מים חוצי גבולות, להפחית סכסוכי מים ולעודד מדינות לשתף פעולה בניהול מים, להגן על מערכות אקולוגיות של מים מתוקים ולהבטיח גישה שוויונית למים. דוגמה קלאסית לסכסוך מים היא סכר איליסו באגן נהר החידקל-פרת – אותו חולקות טורקיה, עיראק וסוריה. הסכסוך נוצר בשל ניגוד האינטרסים בין המדינות: בזמן שטורקיה שבמעלה הזרם בנתה תשתית כדי לענות על צורכי הפיתוח והאנרגיה שלה, עיראק וסוריה שבמורד הזרם סובלות מזרימת מים מופחתת, מבצורות ומהידרדרות של מערכות אקולוגיות. יש קשר דו-כיווני בין הגנה על מקורות מים לבין פיתוח בר-קיימא, והוא מתבטא בכך שפיתוח מקיים מקדם ניהול אחראי של משאבי מים ושמים הם כוח מניע שמאפשר פיתוח בר-קיימא.
על אמנת המים של האו"ם חתומות כיום 55 מדינות, ו-20 מדינות נוספות נמצאות בשלבי הצטרפות. במהלך המפגש בלובליאנה נחגגה הצטרפותן של שלוש מדינות חדשות – חוף השנהב, זמביה וזימבבואה. האמנה נחשבת לאחד הכלים החשובים להשגת יעדי האו"ם לפיתוח בר-קיימא (SDG), ובייחוד להשגת יעד מספר 6 העוסק בהבטחת זמינות וניהול בר-קיימא של מים ותברואה.
3.6 מיליארד אנשים בעולם מתמודדים עם מחסור במים. צילום: pexels, pixabay
דוגמאות והצלחות
בכנס הוצגו כמה דוגמאות של שיתופי פעולה חוצי-גבולות:
נהר הסאווה
מדינות שותפות: סלובניה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה, סרביה.
מלחמות יוגוסלביה בשנות ה-90 הובילו למותם של מאות אלפי אזרחים ולעקירתם של יותר מ-2.5 מיליון פליטים. נוסף על כך נגרמו נזק סביבתי משמעותי ופגיעה בתשתיות באזור, כמו זיהום מי שתייה ושיבוש נתיבי מים, פגיעה בסכרים ובמתקנים הידרו-אלקטריים (הפקת אנרגיה חשמלית מאנרגית תנועה של מים), הרס מתקני טיפול במים ובביוב, שחיקות קרקע והצפות. בעקבות נזקים אלו קמה ועדת נהר הסאווה שקידמה שיתופי פעולה אזוריים, תוך התייחסות לבעיות הסביבתיות ולקידום דיאלוג ובנייה מחדש של האמון בין המדינות המעורבות. הוועדה הקימה מערכת אזורית לניטור איכות המים ומערכת לתיאום תוכניות לניהול שיטפונות וניהול סכרים הידרו-אלקטריים. כיום היא ממשיכה לשמש מוסד חשוב בביסוס שיתוף הפעולה האזורי ובניהול משאבי המים המשותפים של אגן נהר הסאווה.
הנציבות הבינלאומית להגנה על נהר הדנובה
מדינות שותפות: אוסטריה, בולגריה, קרואטיה, צ'כיה, גרמניה, הונגריה, מולדובה, רומניה, סרביה, סלובקיה, סלובניה, אוקראינה.
הנציבות הפועלת מ-1998 מדגישה את חשיבות הניהול המשולב של אגן נהר הדנובה באמצעות יוזמות משותפות של מניעה וצמצום זיהום עתידי, של שיקום מערכות אקולוגיות ושל שיפור ניהול השיטפונות. במשך השנים היא פעלה לצמצום התדירות והשפעת שיטפונות באמצעות שיקום שטחי ביצות לקליטת מים, בניית פשטי הצפה (מישורי הצפה) ייעודיים ושיפור מערכות ניקוז, לצד תגובה מהירה במקרי חירום. בריגיט ווגל, מזכירת ההנהלה, הוסיפה בכנס כי "שיתוף הנתונים תמיד שיחק תפקיד מפתח ב-ICPDR [בנציבות] באמצעות הקמת רשת ניטור בין-לאומית עם יותר מ-100 אתרי דיגום לאורך הנהר, לניטורו ולהערכת איכותו. שיתוף המידע עזר לנו ולמדינות לייצר בסיס איתן לבניית אמון ושיתוף פעולה מוצלח באגן נהר הדנובה".
יוזמת אגן הנילוס
מדינות שותפות: בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מצרים, אתיופיה, קניה, רואנדה, דרום סודן, סודן, טנזניה, אוגנדה.
היוזמה בין מדינות אגן הנילוס שמה לה למטרה לקדם פיתוח בר-קיימא וניהול שוויוני של משאבי מים. בכנס הוצגו פרויקטים משותפים בחקלאות, בהשקיה ובביטחון מים כחלק משיתוף הפעולה. "מצרים היא מדינה במורד הזרם של נהר הנילוס, ושינויי האקלים צפויים לגרום לנזקי יבול, ללחץ על מקורות מים ולפיצול של מערכות המים. מצרים מאמינה ששיתוף פעולה אזורי ועולמי יכול לסייע בהתמודדויות של המדינות עם משברים אלו", ציינה נציגות מצרים.
נציגות מקומית
ישראל לא חתומה על אמנת המים, ונכון לעכשיו לא נעזרת בפלטפורמה הזאת כדי לקדם שיתופי פעולה מסוג זה. הנציגות הישראלית שנכחה בכנס הייתה המשלחת של בוגרי "תוכנית אקופיס לדיפלומטיית אקלים ומים", שכללה נציגים מישראל וממדינות שונות במזרח התיכון. "המסרים שמוצגים היום בתקשורת וברשתות החברתיות מבליטים שזה בלתי אפשרי. לראות ישראלים, פלסטינים וירדנים מהאזור שעובדים יחד זה להראות אנושיות, ושהידברות אפשרית ואנחנו בסוף אנשים שרוצים שלום, ביטחון ועתיד", אומרת ד"ר דנה לב, מנהלת מחלקת החינוך של אקופיס ישראל. "כשבמשלחות של אקופיס אנשים מציגים יחד את אותו הפוסטר או את אותה הרצאה זה בלתי נתפס בעיני אחרים, כשבדרך כלל רואים רק כמה אנחנו שונאים אחד את השני", היא מסבירה. עמותת אקופיס שהייתה מועמדת לפרס נובל לשלום השנה, היא ארגון אזורי הפועל בישראל, בירדן וברשות הפלסטינית. העמותה נוסדה ב-1994 במטרה לקדם שיתוף פעולה חוצה גבולות בנושאי סביבה, מים והתמודדות עם ההשלכות של משבר האקלים הצפויות להיות קיצוניות במיוחד באזורנו.
לב מסבירה שלהשתתפות של בוגרי אקופיס במשלחות ובכנסים בין-לאומיים יש חשיבות גבוהה מכמה סיבות. הראשונה היא הבנת המורכבות וההשלכות של העובדה שאגני המים האזוריים שלנו משותפים – יש נהרות ונחלים שעוברים בין ישראל, ירדן, והרשות הפלסטינית ודרכם המים זורמים עד לים המלח והים התיכון. "אם לירדן יש בצורת בזמן שהמים אצלנו בברז ממשיכים לזרום, נוצר חוסר שוויון וחוסר צדק סביבתי, וחשוב שנדע להעלות מודעות לחשיבות של העניין הזה גם כאן וגם בשיח הבין-לאומי". לב מוסיפה ש"חיוני שגורמי השפעה יבינו שאם אין שיח סביבתי בין ישראל לשכנותיה, אין לנו יכולת לטפל בדברים האלו לבד. על אחת כמה וכמה בהקשרים של מים". יחד עם כל הפוטנציאל שיש לחשיפה כזאת מדובר באחד הקשיים הגדולים ביותר של אקופיס: "מצד אחד אנחנו מקפידים לא לפרסם יותר מדי כדי לשמור על ביטחון המשתתפים שלנו. מצד שני אם היו נחשפים יותר לעשייה שלנו, היינו יכולים לייצר אימפקט עוצמתי יותר".
הנציגות הישראלית שנכחה בכנס הייתה המשלחת של בוגרי "תוכנית אקופיס לדיפלומטיית אקלים ומים". צילום: אוולין אנקה.
מים שמקדמים שלום
במשך השנים קידמה אקופיס שיתופי פעולה אזוריים רבים (Green Blue Deal, Water Energy Nexus) ואחד מהם הוא שיקום נהר הירדן. נהר הירדן נמצא בתהליך שיקום ארוך, שהתחיל באופן מקומי כבר ב-2014 בהובלת רשות הטבע והגנים. לפני השיקום היה הנהר מזוהם ומיובש, עם נפתולים מקוטעים, מגוון ביולוגי פגוע וצמחים פולשים. השיקום עסק בשיפור תפקוד הנהר בהיבט האקולוגי, ההידרולוגי והתיירותי. ב-2015 פרסמה אקופיס תוכנית אב כלכלית-סביבתית-תיירותית מקיפה לשיקום הנהר, בקריאה למקבלי ההחלטות לשיתוף פעולה אזורי בנושא. המאמצים לשיקום נשאו פרי ובנובמבר 2022, בוועידת האקלים של האו"ם, נחתם הסכם בין השרה להגנת הסביבה לשעבר תמר זנדברג לבין שר המים הירדני על שיתוף פעולה אזורי לשיקום נהר הירדן.
בעוד שהוחלט כי שיתוף פעולה עם ירדן יתווך באמצעות משרד החוץ, רשות המים והמשרד לשיתוף פעולה אזורי, עד כה לא הייתה התקדמות בנושא מאז החתימה על ההסכם, גם לאור המצב הפוליטי באזור. בעוד אקופיס מקדמת שיתופי פעולה קריטיים כאלו באזור שלנו, דרך תיווך, שיתוף מידע ונתונים וחינוך, מדובר בעמותה שמייצגת את החברה האזרחית. לכן, על מקבלי ההחלטות לקדם גם כן את הנושא.
מההיבט החינוכי, אקופיס מעלה את המודעות לחשיבות דיאלוג אזורי לקידום מטרה משותפת של שמירת הטבע, שמירת מקורות המים ובניית חוסן אקלימי בעזרת הכשרת צעירים לדיפלומטיית מים ואקלים. בוגרי התוכנית של אקופיס משתלבים בתחום במגוון פלטפורמות כמו פרויקטים אזוריים וכנסים בין-לאומיים. "צעירים ישראלים, פלסטינים וירדנים ממגוון תחומים, יועצים משפטיים, ביולוגים, מהנדסים, אקטיביסטים ואמנים, שיושבים באותו שולחן ומנהלים שיח עם אנשים עם אותו תחום עניין כמוהם, שזו חוויה משנת תפיסה", אומרת לב. "אנחנו יודעים לומר שסביבה ומים מחברים בין האנשים האלה. השיח הגיאופוליטי נמצא בעיקרו מאחורי הקלעים. השיח הוא שיח מקצועי והמפגש פנים מול פנים הוא משמעותי לתפיסה ולהבנה ששיתוף פעולה הוא מהותי ועקרוני ליכולת שלנו להמשיך להתקיים פה".
בעוד שהשתתפות משלחת אקופיס על רקע המלחמה עוררה השתהות והשראה בקרב משתתפי הכנס, מאז ה-7 באוקטובר עברה פעילות העמותה טלטלה. "חלק משמעותי מהפוקוס שלנו הופנה זמנית לזירות המקומיות. כל משרד עושה יותר עבודה מקומית והעשייה האזורית עברה לזומים או למפגשים מחוץ למזרח התיכון במקומות ניטרליים, כשזה מתאפשר", מסבירה לב, ומוסיפה כי "נעשתה הרבה עבודה של תמיכה רגשית בצוות משלב מוקדם מאוד של המלחמה בהתמודדות עם המציאות הנוכחית באמצעות שירותי פסיכולוגים, מיינדפולנס ומפגשים קבוצתיים ואישיים". אקופיס ממשיכים לעבוד יחד באופן צמוד למרות האתגרים ולבנות תוכניות ופרויקטים ליום שאחרי.
