טכנולוגיית התקשורת אולי פתרה לנו הרבה בעיות (ובדרך יצרה בעיות חדשות) אבל מעטים מאתנו חושבים על החותם האנרגטי שמותיר על הסביבה השימוש שלנו בה. כדי שהודעה בקבוצת הואטסאפ של הגן תגיע ליעדה, למשל, היא צריכה לעבור מסע של אלפי קילומטרים וכמה חוות שרתים זוללות אנרגיה.
כדי להחזיק את המידע ולעבד אותו יש צורך במרכזי מידע עצומים. בעולם פועלים כ-6,500 מרכזי מידע כאלה והפעילות ונפח האחסון שלהם רק הולך וגדל מיום ליום. בשנת 2020 כל אחד ואחת מאתנו עתיד לייצר מדי שנייה 1.7 מגבייט של מידע חדש וכדי להבטיח שרידות של המידע נדרש גם שיכפול בחוות נוספות. שווי שוק הנדל"ן של בניית מרכזי המידע צפוי לעמוד על 22 מיליארד דולר ב-2025. המבנים הללו צריכים להיות גדולים, מוגנים וממוזגים כדי שהחום שמייצרים השרתים לא יפגע בתפקודם.
הציפייה של כולנו היא לשירות אמין וזמין: לתשובה מידית לשאילתה במנוע החיפוש ולעדכון מצב חשבון הבנק – במקביל, באופן מאובטח, תמיד וללא חשש מהפרעה חיצונית. הציפייה הזאת – והרווח הכלכלי הנובע מהיותנו מחוברים תמיד – דוחפים את חברות המידע להבטיח שירותיות רציפה בכל מחיר. משום כך, תפעול חוות המידע אינו חסכוני: צריכת האנרגיה של סקטור טכנולוגיית המידע כולו היא כ-7 אחוזים מצריכת החשמל העולמית וצפויה לזנק ל-13 אחוזים עד 2030.
להקליק ירוק
השילוב של חוסר יעילות אנרגטית וזמינות כערך עליון מובילות לכך שמרכזי המידע אחראים לחלק הארי של הפליטות בסקטור טכנולוגיות המידע העומד על כ-2 אחוזים מההיקף הגלובלי (כמו סקטור התעופה).
מיזם "להקליק ירוק" של גרינפיס עוקב בין השאר אחרי המעבר לשימוש במקורות אנרגיה מתחדשים, כך שעצם הגידול הצפוי בהיקף השימוש לא יגרור הגדלת פליטות. התמונה העולה היא מעורבת; חלק מהחברות (כמו גוגל, פייסבוק ואפל) מרחיבות את המחויבות שלהן לאנרגיה מתחדשת אך אחרות (כמו אמזון, טוויטר ונטפליקס) עדיין לא עושות מספיק על אף שהן מובילות דרך בשוק הטכנולוגיה וצרכניות ענק בשוק האנרגיה.
סוויץ', ספקית שירותי ענן ומפעילת מרכזי מידע מהגדולים בארה"ב, הכריזה על פרויקט ענקי בנבדה שייצר 1 ג'יגה וואט חשמל מאנרגיה סולרית ; במקרה כזה, גם ספקי התוכן עוברים לאנרגיה מתחדשת יחד עם מרכזי המידע (למשל הולו).
ההשקעה הנמוכה יחסית בינתיים בהתייעלות או באנרגיה מתחדשת היא מפתיעה משום שחיסכון באנרגיה חותך הוצאות תפעול, כפי שמצהירה מיקרוסופט בהתחייבותה לצמצם 75 אחוז מהפליטות שלה עד 2030; למיקרוסופט אגב אסטרטגיה מעורבת שכוללת אנרגיה מתחדשת, קיזוז פחמן והתייעלות אנרגטית.
ד"ר נועם גרסל, מנכ"ל ומייסד שותף של חברת ECOOS, שמספקת פתרונות מבוססי-ענן לניהול מידע עסקי-סביבתי, דווקא חושב שמירב השחקנים הגדולים בתחום נמצאים בכיוון הנכון: "הספקים הגדולים מתנהלים בצורה עניינית, משתפים פעולה בהתמודדות עם הנושא ומשקיעים בהתייעלות או בפתרונות של אנרגיה מתחדשת יותר מאשר סקטורים אחרים".
"דרישות האנרגיה נובעות מהציפיות של המשתמשים – כלומר, שלנו – ולכן אחד הכיוונים הוא חיפוש אחר מודלים חדשים של ניהול המידע עצמו כך שמשאבי החישוב הנדרשים יקטנו", אומר גרסל.
מדינת הביטקוין
לעומת שיפור מסוים במרכזי המידע, פעילות אחרת שדרישות האנרגיה שלה עולות בטור הנדסי ללא בקרה היא הרחבת השימוש בטכנולוגית הבלוקצ'יין, טכנולוגיה שמאפשרת ביצוע עסקאות חליפין ואימותן ללא ישות מרכזית (כמו הבנקים). הפעילות המוכרת יותר בתחום היא שימוש בקריפטו-מטבעות, כמו ביטקוין. הטכנולוגיה הולכת וצוברת תאוצה ומתרבים הניסיונות להחיל אותה בפעילויות אחרות – למשל באמצעות פלטפורמה כמו אתריום – משום שהיא נתפסת כבטוחה, עצמאית, שקופה ומהירה. עם זאת, יש הסבורים שיש לה חסרונות ואף טמונות בה סכנות. כך או כך, מה שבטוח זה שיש לה מחיר סביבתי שלילי: הטכנולוגיה מחייבת גישה תכופה יחסית למשאבי מחשוב. המקרה של ביטקוין בעייתי במיוחד: אישור עסקה – כלומר, ייצור יחידת מטבע – מחייב שימוש במשאבי חישוב רבים כדי לפתור את אלגוריתם ההצפנה; תהליך זה מוכר בשם כרייה. ככל שיותר משתמשים מבקשים לכרות ביטקוין, נדרשים משאבי חישוב עצומים שילכו ויגדלו.
פעילות זו לא מתבצעת במרכזים ענקיים אלא במיליוני מחשבים בודדים, אבל דרישות האנרגיה שלה הולכות וגדלות. בנובמבר 2017, צריכת החשמל של כריית ביטקוין העמידה אותה במקום ה-61 בדירוג הצריכה של מדינות העולם (שווה למרוקו. ישראל במקום ה-43). ככל ששווי הביטקוין עולה יש תמריץ רב יותר להיכנס לפעילות כרייה, ובימים אלו עסקת ביטקוין אחת צורכת אנרגיה פי חמש מ-100 אלף עסקאות כרטיסי אשראי.
"השוק הפרוע של קריפטו-מטבעות והישענות על צריכת אנרגיה בזבזנית לשם עצם קיומו של הביטקוין הם בעיה אקוטית הצומחת בקצב מהיר", אומר גרסל. "ללא מדיניות בינלאומית שתעודד אחריות סביבתית גם בשוק הקריפטו-מטבעות לא יתקיים תהליך משלים לאחריות התאגידית של סקטור מרכזי המידע". דוגמה למהלך כזה הוא סולאר-קוין, קריפטו-מטבע שכרייתו לא מקושרת לפתרון של משוואות מתמטיות סתמיות באלגוריתם הצפנה שמגדיל פליטת גזי חממה, אלא לייצור חשמל ממקורות מתחדשים.
לצד הבעייתיות של ביטקוין יש מי שסבורים כי לטכנולוגיית האם שלו – הבלוקצ'יין – יש יתרונות שניתן לרתום אותם כדי לפתור כשלים בניהול סביבתי כמו בתחשיב פחמן, בתווי תקן לשרשרת אספקה בת קיימא של עץ לתעשייה ומזון מהים, או בדרכים חדשות לסחר מקומי באנרגיה מתחדשת. אם חידושים אלו ילכו יד ביד עם ניצול אנרגיה יעיל בצד המחשוב, ומניעה של פעילות בזבזנית, ייתכן שלטכנולוגיה זו יהיה בסופו של דבר מדרך סביבתי חיובי.