סולמות וצפרדעים

חי וצומח |
מבצע הצלה ייחודי שיצא לדרך בבריטניה מסייע לצפרדעים ולדו-חיים אחרים להגיע בבטחה לאזורי הרבייה שלהם. מה ניתן לעשות כדי לעצור את הכחדתם של הדו-חיים, שכמחצית מהמינים שלהם בישראל נמצאים בסכנה?

 

מי שנוסע בדרכים הראשיות של מחוז וורקישייר במרכז אנגליה בשבועות האחרונים עשוי לראות קבוצות קטנות של תושבים שמציבים סולמות קטנטנים בתעלות ניקוז בצדי הדרכים. מדובר ביוזמה מקומית של מתנדבים שרוצים להציל את החיים של הדו-חיים באזור. מבצע ההצלה יוצא-הדופן הזה כולל, עד כה, הצבת 20 סולמות אלומיניום חסיני-מים בסמוך למאגרי מים שמשמשים כאזור רבייה בעבור מינים שונים של קרפדות וצפרדעים.

"בעלי החיים מנסים להגיע דרך תעלות הניקוז אל האזורים שבהם התרבו תמיד, אבל הם נלכדים בתעלות מבלי שהם יכולים לצאת", סיפר לתקשורת טים ג'נקינס, אחד ממניחי הסולמות בוורקישייר. "הסולמות מאפשרים להם להגיע למאגרי המים ולעשות שם את מה שהם רוצים לעשות שם: לייצר את דור ההמשך שלהם".

סולמות החילוץ בתעלות הניקוז של וורקישייר. תצלום מסך מתוך אתר WART

הדו-חיים בבריטניה לא לבד. אוכלוסיית הקרפדות והצפרדעים העולמית כולה נמצאת בירידה. מחקר מ-2013 שבדק את אוכלוסיית הדו-חיים בארצות הברית, למשל, מצא שבין השנים 2011-2002 חלה מדי שנה ירידה של 3.7 אחוזים בממוצע במספרם, וכאשר בחנו מינים בסכנת הכחדה (המופיעים ברשימה האדומה של ארגון IUCN) נמצאה ירידה שנתית של 11.6 אחוז בממוצע במספרם. במחקר זה בוצע מעקב אחר 48 מיני דו-חיים בלמעלה מ-30 אתרים שונים ברחבי ארה"ב.

מהן הסיבות למשבר הדו-חיים הזה? הפעילים מוורקישייר מציינים את חוסר היכולת של הדו-חיים לצאת מתעלות הביוב כאחת הסיבות לפגיעה באוכלוסייתן. לכך יש להוסיף פגיעה בבתי גידול וקיטוע שלהם (בבריטניה, כך על פי דו"ח מ-2016, פגיעה זו אחראית לירידה של כ-70 אחוז באוכלוסיית הקרפדה המצויה ב-30 השנים האחרונות), סכנת דריסה בחציית כבישים, חשיפה לחומרים כימיים שונים (בעיקר כאלו המשמשים לחקלאות) ואת החשיפה למחלה בשם כיטרידיומיקוסיס, שמקורה בפטרייה Batrachochytrium dendrobatidis.

הצפרדע Toughie. האחרונה ממינה בעולם. תצלום: Brian Gratwicke

 

לעתים מדובר בפגיעה בגודל האוכלוסייה של מין מסוים, אך לעתים החשיפה לאחד מהגורמים האלו (או לשילוב של כמה מהם) עלולה לגרום להכחדה מקומית או עולמית של מין מסוים. זה המקרה של צפרדע מהמין Ecnomiohyla rabborum. בספטמבר 2016 מתה בגן החיות של אטלנטה, ארה"ב, הצפרדע האחרונה ממין זה – זכר שזכה לשם Toughie (קשוחי). הנקבה האחרונה מתה כבר ב-2009 ובשבע השנים האלו ניסו ביולוגים למצוא צפרדעים נוספות ממין זה בפנמה, שם התגלו לראשונה לאדם ב-2005 – אך לשווא. מחלת הכיטרידיומיקוסיס (שעל פי סברה אחת מקורה בצפרדעים ששימשו כחיות מעבדה) ככל הנראה חיסלה את כל האוכלוסייה.

כמו הקנרית במכרה הפחם

"בישראל עדיין אין מספיק מודעות לצורך שימור הדו-חיים", אומר פרופ' שריג גפני, ראש התכנית למוסמך מחקרי בבית הספר למדעי הים במכמורת. "יש אמנם בעלי חיים יפים יותר – עם פרווה רכה או נוצות צבעוניות, ונראה שבגלל זה קל יותר לשכנע מדוע צריך לשמור עליהם, אבל הדו-חיים בישראל הם חלק מהמגוון הביולוגי ויש להם תפקיד חשוב בשירותי המערכת לסביבה ואפילו לאדם, משום שהם מאזנים אוכלוסיות חרקים מזיקים".

"בנוסף, הדו-חיים משמשים פעמים רבות באותו תפקיד שיועד לציפור הקנרית במכרה הפחם (הקנריות היו הראשונות להיפגע מגזים רעילים במכרה וכך התריעו בפני הכורים על הסכנה, ט"כ). הרגישות שלהם להשפעות חיצוניות נותנות אינדיקציה לבעיות וסכנות סביבתיות, כמו זיהום מסוכן, למשל".

"בישראל יש לנו שבעה מינים של דו-חיים. זה נשמע מעט, בטח אם משווים למספר מיני הציפורים בארץ, אבל לשם השוואה, בכל בריטניה יש שישה מינים בלבד של דו-חיים", אומר גפני. "שלושה מינים מתוך השבעה נמצאים בסכנת הכחדה חמורה: העגולשון שחור-גחון, מין ייחודי לאגם החולה; חפרית מצויה, שישראל היא גבול התפוצה הדרומי שלה בעולם; וטריטון הפסים". שני מינים נוספים מוגדרים כמינים בסכנת הכחדה, מין נוסף מוגדר כפגיע ומין אחד בלבד (צפרדע הנחלים) מוגדר כמין שלא נתון בסכנת הכחדה.

על פי גפני, כמו בשאר העולם, גם בישראל הסיבות לפגיעה הן פגיעה בבתי גידול (במאה השנים האחרונות ישראל איבדה 95 אחוז מבריכות החורף שלה, אתרים מרכזיים להמשך הקיום של הדו-חיים באזור, בעיקר בגלל בנייה ופיתוח של שטחים פתוחים), חשיפה לחומרים מסוכנים ומחלות זיהומיות, כמו כיטרידיומיקוסיס.

עגולשון שחור-גחון. ייחודי לעמק החולה, נמצא בסכנת הכחדה חמורה. תצלום: Mickey Samuni-Blank CC BY-SA 3.0

 

"בבדיקה שערכנו לאוכלוסיית העגולשון שחור-גחון בהחולה ולמינים אחרים גילינו שהפטרייה נוכחת בדו-חיים, גם אם נכון להיום היא לא גורמת למקרי מוות", מספר גפני. "בימים אלה יוצא לדרך סקר שיבדוק מה המצב באזורים אחרים בישראל. חוקרים ייצאו בלילה לאזורי המחייה של הדו-חיים כדי לקחת מהם דגימות שיאפשרו לנו לדעת האם הפטרייה הזאת נוכחת באוכלוסייה ועד כמה היא מסוכנת".

גפני אומר שכדי להגן על אוכלוסיית הדו-חיים בישראל יש לייצר גרעיני רבייה בתנאי מעבדה, כצעד ראשון לקראת השבתם לטבע בבתי גידול מעשה ידי אדם או במקווי מים טבעיים. "אבל לפני כן עלינו ללמוד עליהם כמה שיותר", הוא אומר. "הגופים הרשמיים לא משקיעים מספיק במחקר של הדו-חיים, וזה בדיוק מה שהייתי עושה כדי להציל את המינים האלה".

אנשים למען דו-חיים

מצילי הדו-חיים מוורקישייר דיווחו על ירידה מסוימת במספר בעלי החיים המתים שהתגלו בתעלות הביוב שבהן הוקמו הסולמות המיוחדים, אבל גם ציינו שהתקציב של העמותה הקטנה שלהם לא יכול לממן את הצבת כל הסולמות הדרושים (כל סולם שכזה עולה כ-15 ליש"ט – כ-70 שקל).

"אני מקווה שהרבה אנשים יבחרו לעשות משהו עבור אוכלוסיית הדו-חיים באזור שלהם", אמר אחד הפעילים. "הם יצורים מדהימים ואנחנו זקוקים להם לא פחות מאשר הם זקוקים להגנה שלנו".



אולי יעניין אותך

בסיפור זה מופיעים המומחים הבאים:

פרופ' שריג גפני