דמיינו לנגד עיניכם שטחים נרחבים ורוחשי חיים של מערכות טבעיות משוקמות: מקווי מים, יערות מנגרובים, שטחי עשב, אדמות ביצה, ומערכות ימיות – שסופחים גזי חממה. דמיינו שהטבע המחוזק הוא שמפחית את עוצמת משבר האקלים, ומספק מחייה, מזון ומשאבים למיליארדי בני אדם.
החזון של המערכות הטבעיות כאמצעי מרכזי למאבק במשבר האקלים מקבל כיום תמיכה בינלאומית גוברת, וזאת באמצעות מנגנונים של סחר בפליטת גזי חממה, שמספקים גם מקור של הכנסה. במסגרת זו, גזי החממה שהמערכות סופחות באופן טבעי נמכרות בשוק הבינלאומי, כמו כל מוצר אחר. כך, גופים כמו תאגידים ומדינות, שמעוניינים להגיע למצב של נטו-אפס פליטות גזי החממה, אך לא מצליחים לעשות זאת באמצעות צמצום פליטותיהם, יכולים לעשות זאת באמצעות קניית קרדיטים מגופים שפועלים לספיגת פחמן מן האטמוספרה.
נציין שכיום גוברת ההסכמה שלפיה אמצעים כמו מעבר לאנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית או אימוץ עקרונות הכלכלה המעגלית לא מספיקים לבדם כדי להביא את האנושות למצב של עמידה ביעדי הסכם פריז, ונדרשת פעולה יזומה של ספיחת פחמן דו-חמצני – גז החממה המרכזי.
גידול של 50 אחוז בגיוסי השווקים
ספיחת הפחמן הופכת למציאותית יותר ויותר כיום בזכות כמה התפתחויות מרכזיות. הראשונה הינה התרבותם והתבססותם של שווקים לסחר בפליטות (ETS – Emissions Trading Systems). כיום יש עשרות שווקים פעילים או בשלבי הקמה, כשהגדולים שבהם הם באיחוד האירופאי ובסין, ונסחר בהם פחמן דו-חמצני בהיקף של מיליארדי דולרים בשנה. על פי דו"ח של הבנק העולמי וארגון הסחר בפליטות ICAP שפורסם השנה, השווקים לסחר בפליטות גייסו ב-2021 161 מיליארד דולר – גידול של 50 אחוז ביחס לשנה שקדמה לה. על פי הערכתם של כותבי הדו"ח, שוק הסחר בפליטות צפוי להמשיך לגדול בשנים הקרובות. ההסכמה על מנגנון עולמי לסחר בפליטות בוועידת האקלים שנערכה בגלזגו בנובמבר האחרון צפויה גם היא להוביל לגדילה משמעותית של הסחר.
התפתחות השנייה היא הטכנולוגית והרעיונית – כגון פיתוח טכנולוגיות לתפיסה ישירה של פחמן מהאוויר, שיקום מערכות טבעיות שסופחות פחמן כמו יערות ואדמות עשב, שילוב פחמן כחומר גלם בתעשיית המלט ועוד.
ההתפתחות השלישית היא יכולת הכימות של ספיחת הפחמן. כבר כיום קיימות בעולם וגם בישראל חברות שיודעות למדוד במדויק (בעיקר באמצעות חישה מרחוק) את כמות הפחמן שהתקבעה בצמחייה, בקרקע, באדמות ביצה ועוד, מה שמאפשר להעניק אישורים שנסחרים כבר כיום בשווקים הבינלאומיים.
תמריץ כלכלי לשימור הטבע
כך, למשל, פועלת כיום בשוק הסחר בפליטות חברה שמקדמת קיבוע פחמן באמצעות שיקום יערות מנגרובים. דוגמה נוספת, ממדינת וירג'יניה שבארה"ב, היא מיזם גדול ומוצלח לשיקום עשב ים, שלו יש יכולת גבוה במיוחד לקיבוע פחמן דו-חמצני, ויוזמיו מתכננים לתמוך בו כספית בעזרת מכירת הפחמן שנתפס בצורה של קרדיטים לסחר בפחמן. כך, המערכת הטבעית הופכת למקור הכנסה, מה שיוצר תמריץ כלכלי עצום לשמר ולשקם אותו.
את הרעיון הזה אפשר גם ליישם בתחום החקלאות. לקרקע יש חשיבות אדירה בתפיסת פחמן – אך גם בשחרורו, עקב כך שהיא מכילה פי 4 יותר פחמן דו-חמצני מאשר האטמוספרה. לצערנו, שיטות עיבוד חקלאיות שונות (כמו חריש עמוק, גידולי מונוקולטורה ורעיית יתר) גורמות לפחמן להשתחרר לאטמוספרה.
עם זאת, שיטות כמו הפסקת גידול דגנים באמצעות חרישה ומעבר להטמנת הגרעינים בקרקע בדרך שלא פוצעת את קרום האדמה, גידול מטעים במקום גידולי שדה, השקעה בגידול אצות למאכל ולתעשייה בים ועוד, יוכלו לשנות את התמונה לחלוטין, ולהגדיל את יכולת ספיחת הפחמן הדו-חמצני של הקרקע החקלאית. כך, החקלאים יוכלו להצטרף לשוק סחר הפליטות העולמי, ולהגדיל את רווחיהם. מעבר לכך, קרנה וחשיבותה של החקלאות תעלנה באופן משמעותי אם תפקידם יתרחב מעבר לייצור מזון – אל תפיסת פחמן ומאבק במשבר האקלימי.
גם ערים יכולות להרוויח מגישה זו, ובמקום להגדיל כמה שיותר את שטחי המסחר והתעשייה שלהן על חשבון השטחים הפתוחים במטרה להרחיב את מקורות ההכנסה מתשלומי הארנונה, הן תוכלנה לקבל גמול כספי על תפיסת הפחמן שמתבצעת בשטחים אלה, וייווצר תמריץ כספי לשימורם.
האם ישראל תדע להוביל?
חשוב שישראל תכיר את הפוטנציאל שטמון בשוק תפיסת הפחמן. כמדינת החדשנות האולטימטיבית, נוכל להעניק לעולם תרומה עצומה, לחזק את המשק ואת הכלכלה, לשפר את תדמיתנו תוך קידום הנושא באמצעות דיפלומטיית האקלים של משרד החוץ ושגרירויות ישראל ונציגויותיה בחו"ל (כפי שאנו כבר עושים רבות בתחום החדשנות האקלימית והפתרונות המעשיים למשבר האקלים) ולהגשים את ייעודנו בתיקון עולם.
בצד סיוע ממשלתי, אקדמאי ומצד המגזר הפרטי במחקר ופיתוח ובאפשור רגולטורי לפיתוח אתרי ניסוי וטכנולוגיות, חשוב שנבחן באופן מעמיק הצטרפות לאחד השווקים העולמיים בסחר בפליטות, או שנפתח שוק לאומי כזה. מהלך שכזה הוא אסטרטגי עבור המשק, ויעניק לחברות הישראליות מרחב תמרון להמשיך בפעילותן בתקופת המעבר לעולם מאופס פליטות, עד שהן תוכלנה לצמצם משמעותית או לאפס לחלוטין את הפליטות שלהן.
ברובן המכריע, הטכנולוגיות בתחום זה עדיין לא קיימות, או שהן רק מתחילות להבשיל. לכן, מי שיידעו לאמץ את התחום ייהנו מהזדמנות נדירה להשקיע בו באופן מסודר ולפתח אותו. הם יחזיקו במפתחות לפוטנציאל כלכלי גדול במיוחד – וגם, כמובן, למניעת המשבר האקלימי, או לפחות מיתונו. כמו במשחק ביליארד, היתרון שייך לשחקן שפותח במשחק, ויוצר במכתו את סדר הכדורים על פני השולחן. האם נדע לתת את המכה הראשונה?
השגריר גדעון בכר הינו השליח המיוחד לשינוי האקלים ולקיימות במשרד החוץ.
