כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לשמור על כדור הארץ במגוון דרכים שונות ומשונות: להמעיט בצריכה לא-הכרחית, לשנות את התפריט שלנו, לצמצם שימוש ברכב הפרטי, לקרוא לממשלה לפעול בנושא ועוד. מזקקה אמריקאית מציעה לכם לצרף לרשימת ההצעות ה"רגילות" האלה פעילות נוספת, שעד כה לא נחשבה כסביבתית במיוחד: להשתכר למען עתיד טוב יותר.
מזקקת Tamworth מניו-המפשייר שבצפון-מזרח ארצות הברית פיתחה ויסקי חדש, ששמו – "Crab Trapper" (בתרגום חופשי: לוכד סרטנים) – מעיד על תוכנו ועל מטרתו גם יחד. היצרנים משתמשים עבור הפקתו בדייר לא רצוי באזורם – מין פולש של סרטן, שפוגע במגוון החי והצומח שבנהרות המקומיים.
השיטה השנויה-במחלוקת הזאת מציעה יותר מאשר ויסקי, ומעלה את הדיון על פתרונות אתיים יותר ופחות – לנזקים שהאדם עצמו יצר. אז האם אכילה או שתייה של מינים פולשים היא שיטה נכונה להתמודדות איתם?
הסרטנים שלא הוציאו ויזה
כבר במאה ה-19 הסרטן המדובר, Carcinus maenas, תפס טרמפ על ספינות אירופיות לחוף המזרחי של ארה"ב, והתבסס בו כמין פולש – בעל חיים או צמח שהגיע בעקבות פעילות האדם לאזור שמחוץ לתחום תפוצתו הטבעי, שרד ואף שגשג בו. על אף גודלו הקטן יחסית, הסרטן הירקרק הזה הוא טורף שיכול לאכול כ-40 צדפות בכל יום ולפגוע בעשב הים; בכך, המין הזה פוגע בבעלי חיים מקומיים רבים – דרך טריפתם, בתחרות על מזון עימם ובשל הרס בתי הגידול שלהם; בנוסף, הוא גם גורם לפגיעה בפרנסת דייגי הרכיכות.
אז איך מתמודדים עם הסרטן שאנחנו גרמנו לתפוצה נרחבת מדי שלו? באוניברסיטת ניו המפשייר הקימו מיזם ייעודי לנושא: "פרויקט הסרטן הירוק", שנועד לקדם תעשיות שיעשו שימוש בסרטנים כדי לעודד את לכידתם. שיתוף פעולה עם המזקקה המקומית – הוליד את הוויסקי החדש.
מה במתכון? מלבד מיצוי של כשני סרטנים בכל בקבוק – מדובר בבורבון שמוכן מתירס, שיפון, שעורה ושמונה תבלינים: ציפורן, פלפל אנגלי, זרעי חרדל, זרעי שמיר, פפריקה, כוסברה, עלי דפנה וקינמון. אם אתם לא שומרי כשרות, והתמהיל הזה נשמע לכם טוב – תיאלצו להיפרד מ-65 דולר עבור 200 מיליליטר. לגבי טעמו, מבקר ויסקי אחד מתאר אותו כמתוק, "סרטני מאוד" ושרוף מעט. או במילים אחרות: "לא מדהים, אבל לא נורא".
הפולש הכשר
ויסקי הסרטן הפולש לא עומד לבדו בקטגוריה המפוקפקת "הזנה למען הסביבה": לדברי ד"ר אורן סונין, מנהל תחום דיג ימי באגף לדיג וחקלאות מים של משרד החקלאות, מזה עשרות שנים תושבי ישראל אוכלים מיני דגים פולשים שהגיעו לים התיכון מתעלת סואץ. "כיום, כשדגים עם מכמורת בים התיכון – יותר מ-50 אחוז ממיני הדגים שנתפסים הם כאלה שדייגים של שנות ה-50, ה-60 ואפילו ה-70, לא היו מכירים כלל", הוא מספר.
אחד מאותם מינים הוא זהרון הדור (Pterois miles), דג ססגוני ומלא-קוצים, שנדד לחופי הים התיכון באמצעות תעלת סואץ, התרבה במהירות וטרף את מיני הדגים והסרטנים המקומיים שלנו, ללא כל גורם מרסן. כדי לעודד את צריכתו בארץ, סונין, שזיהה אותו בחופי הים התיכון של ישראל לראשונה ב-2012 – פנה לרבנות וקיבל מהם אסמכתה שלפיה מדובר בדג כשר.
סונין מדגיש שהוא לא מתייחס לכל המינים הפולשים שמצויים פה באותו האופן; לדבריו, אכן קיימים מינים מזיקים רבים, כמו החוטית הנודדת – המדוזה המוכרת לכולנו שמטרידה רוחצים, אבל יש גם מינים אחרים – שאפשר להפיק מהם תועלת, בעזרת דיג למשל. "את המינים האלה, של סרדינים, ברקודות (סוג של דג טורף – י"ש) ועוד – אני לא מכנה 'פולשים', אלא 'מהגרים'", הוא מעיד.
המנה המוסרית
הבחירה של סונין לכנות מינים מסוימים "מהגרים" מעידה על חשיבותה של הסמנטיקה בהקשרים הללו; בעוד שהמונח "פולש" רומז על החלטה פעילה של אותם בעלי חיים "להשתלט" על שטחים נוספים, "מהגרים" הם אנשים – או בעלי חיים – שהמעבר שלהם ממקום למקום עלול להתרחש גם כתוצאה מכפייה.
"המינים האלה לא באמת פלשו לטריטוריה ש'שייכת' למינים אחרים, כך שיש משהו מטעה במינוח ׳פולשים׳; פעמים רבות זוהי פעילות האדם שמביאה אותם לאזורים החדשים הללו", מדגיש ד"ר יאיר לוי, מרצה בכיר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. אם כך, ראוי לשאול: האם "צמצום האוכלוסייה" של מינים שאנחנו גרמנו לתפוצתם המזיקה הוא מוצדק, בהתחשב בכך ש"צמצום" הוא מונח שמתאר הרג של אותם בעלי חיים, לצורכי, למשל, הפקת משקה משכר?
"עלינו לשאול את עצמנו: מה הבסיס להימנע מפגיעה בבעלי חיים? שיקול מרכזי אחד הוא האם אותם בעלי חיים מסוגלים לסבול", מסביר לוי. "לפי קו מחשבה זה, סבל הוא דבר רע ומחובתנו להימנע מגרימת סבל בלתי מוצדק, ככל האפשר. בהינתן שבעלי חיים שונים, גם אם הם פולשים – מסוגלים לסבול, אנחנו מחויבים להימנע מכך בהיעדר הצדקה טובה".
הפיתוח החדש מעלה מורכבויות נוספות, לא רק בהקשרים של יחסי אדם-חיה. מומחים שונים אף יוצאים נגד תופעת השימוש במינים פולשים לצרכים תעשייתיים. "אינטרסים תעשייתיים עלולים לייצר יותר בעיות מפתרונות", מסבירה ד"ר גל זגרון, מנהלת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה. "לדוגמה, יצרנים עלולים להתחיל לגדל מינים פולשים בבריכות מסחריות".
צילום: Tim Briggs
לדברי זגרון, הוויסקי החדש מעלה שלל בעיות. "מה עושים כדי לאסוף את הסרטנים האלה? האם התהליך הזה נעשה בצורה מקיימת? ומה אם פתאום תהיה ירידה באוכלוסייה שלהם? אם מישהו מקים מפעל שמסתמך על חומר הגלם הזה, מה הוא יעשה כדי לשמר את העסק שלו?" זאת ועוד, לדבריה, מצב שבו האדם מהווה צרכן של מין פולש ברמה שפותרת את הבעיה – נראה כבלתי אפשרי.
אז מה היא הדרך הנכונה להתמודד עם מינים פולשים? לצמצם את תפוצתם בעזרת פיתוחים שונים, גם אם הדבר כרוך בהרג? או לתת להם לחיות, גם אם הדבר כרוך בפגיעה מתמשכת בסביבתם? כך או כך, מומחים רבים מסכימים על כך שהפתרון המוסרי והנכון ביותר להתמודדות עם התופעה הוא למנוע מלכתחילה את תפוצתם הנרחבת של המינים הפולשים שעוד יבואו. "עלינו להקדים תרופה למכה", מסכמת זגרון.
