פינצטה

שחר שלוח

הר של חיתולים

חד-פעמי, חד-פעמי מתכלה, רב-פעמי או בלי חיתול בכלל? יצאנו לבדוק מה הפתרון הסביבתי ביותר להררי הפסולת שמייצרים חיתולי תינוקות, וגילינו שהפתרון הכי טוב לבעיה הוא כנראה לא ליצור אותה מלכתחילה

18 באפריל 2017

נולד לכם תינוק? מזל טוב! חוץ מלהביא לכם אושר אינסופי ולא מעט לילות ללא שינה, המצטרף החדש לחברת בני האדם יוסיף את הנטל הפרטי שלו על משאבי כדור הארץ – ובשנותיו הראשונות של העולל, מרכיב משמעותי בטביעת הרגל האקולוגית שלו יהיו ערימות החיתולים שיגיעו לפח האשפה הביתי ומשם למטמנה. קחו אוויר: לפניכם כתבה עם הרבה מספרים, ובלי אף מגבון אחד שיטשטש את העובדות המסריחות.

6,400 צרורות ריחניים

על פי סקר הפסולת השנתי של המשרד להגנת הסביבה, החיתולים מהווים שישה אחוזים ממשקל הפסולת המיוצרת בישראל. הם קטגוריית הפסולת החמישית בגודלה אחרי שאריות מזון, פלסטיק, נייר וקרטון. הקטגוריה הבאה בתור היא פסולת גינה, שמהווה שני אחוזים בלבד ממשקל הפסולת שלנו. "ישראל מייצרת מדי שנה 5.4 מיליון טון פסולת עירונית ומסחרית, ומכאן שהישראלים משליכים 324 אלף טון חיתולים חד-פעמיים בכל שנה", אומרת טל פלד, מנהלת תחום החדשנות במחלקה לקיימות בעיריית כפר סבא, שחקרה את נושא החיתולים במסגרת עבודתה.

זה נתון מהמם, בעיקר בהתחשב בעובדה שהחיתולים משרתים (כמעט) רק בני אדם עד גיל שנתיים וחצי, שהם בערך חמישה אחוזים מהאוכלוסייה. אם תינוק מחותל עד גיל שנתיים וחצי, ומחליפים לו חיתול שבע פעמים ביום (על פי נבירה באתרי הורות ובפורומים שונים בישראל), אזי פסולת ההחתלה שלו תסתכם ב-6,400 צרורות ריחניים. אם הייתם מניחים את החיתולים המשומשים האלה אחד על השני, הייתם מקבלים מגדל שגובהו כקילומטר. ללא קשר למה שהחיתול ספג, רוב החיתולים המשווקים בישראל הם חיתולים חד-פעמיים מהסוג הבלתי מתכלה.

כל החיתולים שכולנו חותלנו בהם עדיין נמצאים איפשהו, מפני שלפי הערכות, הזמן לפירוק שלהם עומד על 500 עד 2,000 שנה

 

חיתולים חד-פעמיים הם פסולת רעילה שהולכת להטמנה. יש מקומות בעולם שבהם פותחו מפעלי מחזור לחיתולים: מהרכיבים הפלסטיים מייצרים רעפים, מהחומר האורגני מייצרים נייר או ששורפים אותו להפקת אנרגיה, וחומרי הספיגה הופכים לחומרי אריזה. כל זה קורה כמובן לאחר תהליכים מקדימים של איסוף, הפרדה וחיטוי, שגם להם עלויות סביבתיות. בישראל, על כל פנים, הנושא עדיין בחיתוליו.

יש עוד משהו שמייחד את החיתולים מרוב סוגי הפסולת, שלפחות בפוטנציאל עשויים להתכלות ביולוגית או ניתנים למיחזור. "בעיקרון, אף חיתול חד-פעמי עוד לא התכלה", מציינת פלד. "כן, כל החיתולים שכולנו חותלנו בהם עדיין נמצאים איפשהו, מפני שלפי הערכות, הזמן לפירוק שלהם עומד על 500 עד 2,000 שנה – בהתאם לגוף החוקר והמפרסם".

חיתול בקומפוסט הביתי

בעבור הורים רבים בעלי מצפון סביבתי, הבחירה הראשונה הם חיתולים חד-פעמיים מתכלים, שמשווקים בארץ על ידי מפיצים עצמאיים ולא נמצאים ברשתות השיווק הגדולות. האם הם התקווה? "תלוי את מי שואלים ולפי איזה פרמטר עובדים", אומרת פלד. "'טובים יותר לסביבה' זה עניין רחב מאוד ותלוי באופן הייצור, האחסון, השינוע, השימוש והטיפול בפסולת. יש מגוון טכנולוגיות ורכיבים בכל מותג".

משווקי החיתולים הממותגים כידידותיים לסביבה לא מספקים בדרך כלל מפרט טכני מלא. על שלושה ממותגי החיתולים המתכלים המשווקים בישראל נכתב שהם מיוצרים ללא שימוש בתוספים וחומרים המאפיינים חיתולים רגילים, בהם חומרי הלבנה על בסיס כלור, חומרים משמרים ומבשמים, דיו סינתטי ועוד. במקומם, נעשה שימוש בחומרים טבעיים ומתכלים, תוך הקפדה על שימוש מינימאלי בחומרים סינתטיים.

בהנחה שהחיתולים מקיימים את מה שהם מבטיחים ובאמת עשויים בעיקר מחומרים מתכלים, עשויה להיות כאן בשורה, לפחות בהיבט של הטמנת הפסולת. עם זאת, לחיתולים אלה יש חיסרון משמעותי: הם מיובאים, והרי כל מוצר מיובא נושא איתו את חתימת הפחמן שלו – פחמן דו-חמצני שנפלט בעת השינוע שלו מארץ הייצור לישראל, ותורם להתחממות כדור הארץ.

פחות פסולת, יותר כביסה

פתרון נוסף חדש-ישן הוא חזרה אל החיתולים הרב-פעמיים. כן, אלה שמכבסים ותולים. כיום מוצעים למכירה חיתולי בד רב-פעמיים אופנתיים שכוללים גם חלק פנימי נשלף ולא מזכירים במאום את חיתולי הבד הפשוטים שבהם חותלו הורינו. חיתולים כאלה, כמובן, חוסכים את כמויות הפסולת שמייצרים החיתולים החד-פעמיים, אך מאלצים את ההורים לכבס הרבה יותר – פעולה שדורשת משאבי אנרגיה, מים וחומרי ניקוי. "חיתולים רב-פעמיים טובים יותר לסביבה באופן חד-משמעי", אומרת פלד. "העלות הסביבתית של חומרי כביסה, מים וחשמל זניחה ביחס לייצור, שינוע וטיפול בחיתולים חד-פעמיים".

אז האם חיתולי בד הם הפתרון הזוכה, שפוגע הכי פחות בסביבה? מחקר שבוצע בקנדה טוען אחרת: המחקר ניתח את מחזורי חיים של חיתולי בד רב-פעמיים וחיתולים חד-פעמיים במטרה לקבוע איזה משני הסוגים מזיק יותר לסביבה, וטוען דווקא שהתוצאות אינן חד-משמעיות. אמנם החוקרים מצאו שהחיתולים החד-פעמיים מעיקים יותר בהיבט של צריכת חומרי גלם וייצור פסולת מוצקה, אך החיתולים הרב-פעמיים נמצאו כמעיקים יותר על הסביבה בהיבט של צריכת מים וזיהום מים. לגבי צריכת אנרגיה ופליטות מזהמים החוקרים התקשו לספק קביעה חד-משמעית, ובסך הכול סיכמו כי "אף אחת ממערכות החיתולים אינה נעלה מבחינה סביבתית".

עם זאת, יש לציין שבבדיקה מעמיקה יותר מתברר שהמחקר מומן על ידי חברת פרוקטר אנד גאמבל, שאחד ממוצרי הדגל שלה הוא מותג חיתולים חד-פעמיים. לזכותם ייאמר שהם מייצרים גם חומרי כביסה, אבל לא מהסוג האקולוגי.

אז מה היתרונות של החיתולים הרב-פעמיים על החד-פעמיים? מבחינת היקף פסולת, ושטחי הטמנת פסולת, הרב-פעמיים מנצחים כמובן בענק. חד-פעמיים מייצרים בערך פי 112-53 יותר פסולת (משקלית) וצורכים פי 64-10 יותר מקום במטמנה. מבחינת צריכת מים, אם מדובר במכונת כביסה עם פתח קדמי (אירופית) ההשפעה על הסביבה לא משתנה משמעותית. אם מדובר על מכונות עם פתח עליון (אמריקאיות, שמשתמשות ביותר מים), אז אלו משתמשות ביותר מפי שתיים מים מאשר חד-פעמיים.

מבחינת צריכת אנרגיה, ההשפעה מתשנה בהתאם לצורת השימוש בחיתולים הרב פעמיים. אם מכבסים אותם בטמפרטורה גבוהה (מעל 60 מעלות), מייבשים במייבש כביסה, או משתמשים במכונת כביסה אמריקאית, אז חיתולים רב-פעמיים יכולים להיות פחות סביבתיים מחד-פעמיים. אולם, אם לרוב מכבסים בלא יותר מ-60 מעלות, או מכבסים במכונה מלאה (או לחילופין מכבסים במכונה ששוקלת את הכביסה ומתאימה למשקל הכביסה את כמות המים והאנרגיה, כמו בכל המכונות החדשות), או מכבסים במכונה אירופית, או מייבשים על מתלה כביסה, או משתמשים בחיתולים ליותר מילד אחד – אז החיתולים הרב פעמיים בערך ב-15 אחוז יותר חסכוניים באנרגיה. ואם משלבים את כל הפרמטרים הנ"ל,- ניתן לחסוך עד 40 אחוז באנרגיה לעומת חיתולים חד-פעמיים.
הר של חיתולים (אילוסטרציה). מה הפתרון הסביבתי הטוב ביותר?

להפסיק עם הפרו ורבו?

על פי תחזית הלמ"ס, קצב גידול האוכלוסייה בישראל בין 2011 ל-2035 יעמוד על 1.4 אחוזים בשנה. המון חיתולים עוד לפנינו, והם הולכים ונערמים. כידוע, אנחנו חיים במדינה קטנה וצפופה וחבל לבזבז שטח יקר על אחסון פסולת. אז מה עושים? אם נהיה כנים עם עצמנו ונרצה להסתכל לכדור הארץ ישר בעיניים, אז התשובה הטובה ביותר למכת החיתולים, לבעיות סביבתיות באופן כללי (וגם למשבר הנדל"ן) היא כנראה להוריד את הרגל מהגז ולעשות פחות ילדים. במדינת ישראל כבר פועל הפורום לאוכלוסייה, חברה וסביבה שמורכב מאנשי אקדמיה שמטרתם לשכנע אותנו שכבר הגשמנו את יעד ה"פרו ורבו" והגיע הזמן להאט את הקצב.

אבל תמיד יהיו כאן ילדים, וזה אומר שכנראה תמיד יהיו כאן חיתולים. האומנם? יש גם אנשים שלא מחתלים בכלל. מדי פעם מתפרסמות כתבות על הורים שבוחרים לגדל את ילדיהם ללא חיתולים ממש מלידה. השיטה בנויה כך שההורה לומד לזהות מתי התינוק צריך להתרוקן על פי שפת הגוף וסדר היום שלו. כשמגיע הרגע, ההורה מחזיק את התינוק בתנוחה מתאימה מעל כיור, סיר וכדומה, ומשמיע צליל שהוא הסימן המוסכם להתרוקנות. באופן זה הילד מפתח במקביל שליטה בסוגרים מגיל צעיר מאוד. אולי זאת הסיבה שבעבר היו מלבישים תינוקות בבגד דמוי שמלה שאפשר הפשטה מהירה ונוחה.

שיטת אי-ההחתלה לא מתאימה כמובן לכל ההורים, אלא רק לכאלה שנמצאים רוב הזמן עם הילד, מסוגלים להיות קשובים ולא מתרגשים משלוליות מזדמנות. מה כל היתר יכולים לעשות? לעבור לחיתולים מתכלים או רב-פעמיים אם אפשר, גם אם זה רק בבית. לא צריך להחליף חיתול אחרי כל פיפי, ובימים חמים, אפשר לתת לילדים לשוטט מאווררי ישבן, לפחות כשהם בחוץ.

במקביל, לא כדאי להתעכב עם הגמילה – כל יום נוסף של החתלה עולה לכם כסף וגובה מחיר סביבתי כבד. את הפתרון המשמעותי יותר אנחנו כאזרחים צריכים לדרוש מהמדינה: פתרון טכנולוגי הולם לטיפול בפסולת החיתולים. כאן לא מדובר בשקיות, אלא בסוג של פסולת שגם מחבקי העצים האדוקים ביותר מתקשים להימנע ממנו.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-וואלה!

חפשו מומחים נוספים בתחום