כחוקרת אופנה בת-קיימא, "חודש הקניות" נובמבר הוא לרוב התקופה בשנה שבה אני כותבת טורים שקוראים לכן ולכם לא לקנות ב-SHEIN, או בזארה, או בכל רשת אופנה מהירה אחרת – אולם נדמה שהשנה אין בכך צורך. אל המוניטין הגרועים גם ככה של הרשתות האלה הצטרפה האשמה חדשה: אנטי-ישראליות. נוכח העובדה שמדובר ברשתות ששמן נקשר לתנאי עבודה מזעזעים ולפגיעה נרחבת מאוד בסביבה, האשמות אלה לא מעוררות פליאה רבה. נובמבר 2023 הוא הזדמנות עבורנו לנהוג אחרת, למען הסביבה – ולמען הכלכלה הישראלית.
מעט לאחר השבת הארורה, צרכניות אופנה החלו לקרוא להחרים את שיין עקב תמיכה לכאורה בצד הפלסטיני במלחמה: מה שהחל במכירת דגלי פלסטין (כשדגלי ישראל לא נמצאו באתר), המשיך להחלטה לבטל שילוח חינם לישראל ולהשעות קמפיינים של משפיעניות ישראליות, והגיע לכך שלקוחות דיווחו על קבלת חבילות עם מסקנטייפ בצבעי אדום וירוק – שהזכיר להם באופן חשוד את צבעי דגל פלסטין. יש לציין שששיין תלתה את האשמה ב"אתגרים לוגיסטיים" וב"מלאי משתנה", וכל אחד מהדברים האלו בנפרד לא בהכרח מביע תמיכה בחמאס – אבל השילוב ביניהם, נוכח העיתוי, מייצר תמונה מחשידה.
אגב, שיין היא לא היחידה שנחשדה בתמיכה בצד הפלסטיני במלחמה. גם רשת זארה הועלתה על המוקד לאחר שהעלתה לאינסטגרם תמונה של דוגמנית שלבושה בצבעי דגל פלסטין, כביכול: סוודר שחור וצעיף ירוק גדול על רקע אדום. זאת נוכח היסטוריה של מכירת חולצת פסים עם טלאי צהוב ותיק ברקמה הודית עם צלב קרס. למען ההגינות, צריך להזכיר ששילוב הצבעים של אדום וירוק מקושר לחג המולד, שלקראתו נערכים מבצעי נובמבר; שצלב הקרס הוא סמל הודי עתיק מאוד שנעשה בו שימוש במזרח עד היום לייצוג מזל טוב וששריפים אמריקאים לובשים חולצות עם כוכב צהוב. אבל האמת היא שזה לא באמת משנה.
אופנה מהירה, מנצלת ומזהמת
אם להיות כנה, עבור אלו מאיתנו שעוקבות בדאגה אחרי ההשלכות הסביבתיות של שיין, כמו של כל רשת אופנה מהירה אחרת, חבירה אפשרית שלהן לכוחות הרשע היא לא דבר מפתיע במיוחד נוכח התנהלותן בהיבטים שלא קשורים למאבק הישראלי-פלסטיני. כך, ב-2022 פורסם תחקיר של ערוץ 4 הבריטי שמצא במפעלים שונים שמייצרים בגדים עבור שיין תנאי עבודה בעייתיים מאוד: עבודה של עד 18 שעות ביום, תשלום נמוך מאוד, יום מנוחה אחד בלבד בחודש (במקרה הטוב), ענישה בצורת קיזוז שני-שליש מהשכר היומי אם נעשתה טעות בפריט לבוש ועוד.
ואם להיות לגמרי כנה, גם בתחקיר הזה לא הייתה הפתעה של ממש. תעשיית האופנה ידועה מזמן כאחת התעשיות המזהמות והמנצלות ביותר. היא אחראית לייצור 8.6-4 אחוזים מכלל פליטות גזי החממה העולמיות (יותר מכלל הפליטות של צרפת, גרמניה ובריטניה ביחד), לשימוש ב-132 מיליון טון של פחם מדי שנה, לזיהום של 9,000 מלמ"ק של מים בשנה, והיא אף נקשרה למקרים של ניצול ילדים בהיקף נרחב.
האמת היא שמחירי הבגדים כיום נמוכים מכדי לייצג את העלות האמיתית שלהם – הן ביחס לעלות העובדים והן ביחס למשאבי הטבע שחברות האופנה מנצלות לייצורם. במילים אחרות, הסיבה לרעות החולות שנמנו כאן היא מודל האופנה המהירה – אותו מודל שהומצא על ידי זארה בסוף שנות השמונים, שכולל מכירת בגדים בזול בכמויות גדולות בקולקציות שמתחלפות עשרות פעמים בשנה, ושפתח את השער לאין סוף רשתות מזהמות ומנצלות שהגיעו אחר כך.
במיוחד עכשיו: לבשו כחול-לבן
אם כן, השאלה המעניינת בעיניי, כחוקרת אופנה בת-קיימא וכישראלית, היא לא מדוע לא לקנות בשיין, בזארה או בכל רשת אופנה מהירה אחרת – אלא איפה כן לקנות? אפשרות אחת היא כמובן לא לקנות כלל, ולא לצבור עוד בגדים שייזרקו במהרה ויהפכו לנזק סביבתי בעצמם. ואפשרות אחרת היא הנקודה שבה הסביבה והציונות מתחברות: חנויות אופנה ישראלית מקומית. אחת מהחלופות הבולטות לאופנה מהירה היא מעצבים עצמאים מקומיים – ובימים אלה, התשובה הזאת מרגישה נכונה במיוחד. תעשיית האופנה הישראלית בורכה במעצבים ובמעצבות עצמאים רבים שמייצגים את היצירתיות הישראלית, מקפידים על העסקה הוגנת ומייצרים קולקציות קטנות ומקיימות מטבען. נכון, הקולקציות האלו יקרות יותר באופן משמעותי מרכישה בשיין – אבל אפשר לקנות אותן ולהישאר עם מצפון נקי.
בהתחשב בכך שב-80 אחוז מהזמן אנחנו לובשים 20 אחוז מהארון שלנו, וש-85 אחוז מהבגדים שנרכשים נזרקים תוך פחות משנה בשל איכות ירודה ותחלופת טרנדים מהירה מדי – רכישת כמות קטנה יותר של בגדים, במחיר גבוה יותר שמגיע ישירות לכיסי המעצבים הישראלים, היא לא רק דרך אחרת לחשוב על הארון שלנו, להאט את הקצב וליהנות ממלתחה מדויקת שבה כל הבגדים באיכות גבוהה – אלא גם פשוט פתרון מוצלח במיוחד שמאפשר לכולנו לנצח, יחד: ישראל והסביבה כאחד.
ד"ר מיטל פלג מזרחי היא עמיתת פוסט-דוקטורט במחלקה לכלכלה באוניברסיטת ייל. היא חוקרת אופנה בת-קיימא, רגולציה ופסולת טקסטיל.
