״אם לדורות הנוכחיים לא אכפת מעתיד הפלנטה שלנו, אז למי כן?״, אמרה גרטה תונברג, פעילת האקלים השוודית הידועה, במסגרת קמפיין חדש של מחאת הנוער הבינלאומית לעצירת משבר האקלים (Fridays For Future). עבור גרטה ובני דור ה-Z (שנולדו מהמחצית השנייה של שנות ה-90 ואילך), המאבק במשבר האקלים הוא עניין אישי ודחוף, מסיבה אחת פשוטה: הם הקורבנות העיקריים שלו. הצרה הזאת היא לגמרי שלהם. זה העולם שהם מכירים. מאז שנולדו שריפות פורצות ללא הרף, טמפרטורות שוברות שיאים ואנשים רבים סובלים מבצורת, מצונאמי ומזיהום אוויר – והעתיד, לפי כל המודלים המקובלים, צופן בחובו צרות גדולות יותר. זו הסיבה שאפשר לראות ברחבי העולם שבני ובנות הנוער הם שמובילות ומובילים בשנים האחרונות את המחאות המרכזיות בנושא משבר האקלים.
על פי סקר של קרן משפחת קייזר ועיתון הוושינגטון פוסט מ-2019, רוב ניכר של בני נוער אמריקאים משוכנעים שבני האדם אחראים למשבר האקלים בכדור הארץ ומאמינים שהוא יגרום להם נזק אישי. בשונה מבני הנוער הישראלים, בערך 1 מכל 4 בני נוער אמריקאים השתתף באיזושהי פעילות בנושא משבר האקלים, ו-1 מכל 7 בני נוער אמריקאים השתתף בהפגנה או עצרת מחאה בנושא האקלים – רמה יוצאת דופן של אקטיביזם ביחס לקבוצה שעדיין לא הגיעה לגיל ההצבעה. מחקר שנעשה ב-2021 בדק את הדעות של צעירים בני 25-16 מעשר מדינות בנושא משבר האקלים, ומצא אחוזים גבוהים של חרדה, דאגה ובעיקר חוסר אמון במערכת הפוליטית והכלכלית בקרב הצעירים. כמחצית מהם הרגישו שהמבוגרים מזלזלים בדעותיהם. אין פלא, אם כך, שהרוב בקרב המפגינות והמפגינים הם צעירות וצעירים. ומה המצב בישראל? מחקר חדש מראה שמרבית בני הנוער הישראלים מודעים למשבר האקלים – אבל רק 3 אחוז משתתפים במחאות ובפעילויות בנושא.
לא מוותרים על ההווה
המחקר החדש, שנעשה במרכז לחינוך לקיימות בסמינר הקיבוצים בהנחיית ד״ר דפנה גן, תחת הכותרת "מאפיינים ועמדות של בני נוער בישראל ביחס לשינויי האקלים והחסמים שלהם לפעול בנושא", ושיוצג בוועידה השנתית ה-50 למדע ולסביבה, שתיערך ב-7-6 ליולי במתחם אקספו תל אביב, בדק לראשונה את עמדותיהם של בני נוער בישראל ביחס למשבר האקלים, את המניעים שלהם לפעולה ואת הסיבות להימנעות מפעולה בנושא.
במחקר השתתפו כ-300 בני נוער שנבחרו באופן אקראי מכל רחבי ישראל, ושעונים על ההגדרות של חילונים, דתיים וחרדים. הממצאים העיקריים היו שכ-88.7 אחוז מבני הנוער בישראל מודעים לקיומו של משבר האקלים העולמי, 45 אחוז מבני הנוער מוטרדים ממשבר האקלים, 11 אחוז מוטרדים מאוד – אך כאמור, רק כ-3 אחוז מהם לוקחים חלק פעיל במחאות או בכל פעילות אחרת בתחום.
״קיים פער גדול בין רמת המוטרדות של בני הנוער לבין הפעילות שלהם בשטח״, אומרת איה נתן, סטודנטית לתואר שני בחינוך סביבתי במכללת סמינר הקיבוצים ומחברת המחקר.
במסגרת המחקר, נשאלו בני הנוער מהן הסיבות לאי-השתתפותם במחאות או בפעילות אחרת בנושא משבר האקלים. מהתשובות עולה שהסיבה הראשונה היא חוסר מודעות לקיומן של פעולות כאלה, והסיבה השנייה היא חוסר עניין בפעילות מסוג זה. ״רוב בני הנוער לא רוצים לוותר על ההווה שלהם, על חוויות הנערות ועל הזמן שהם מבלים עם חברים״, מסבירה נתן. ״לא נעים להגיד", היא מוסיפה, "אבל יש בזה משהו אנוכי. בני הנוער, ללא ספק, מתרכזים יותר בכאן ועכשיו. הם רואים את חבריהם האקטיביסטים שפועלים מבוקר עד ערב, ללא הרבה זמן חופשי, והם מפחדים מהמחויבות הזאת״.
מערכת החינוך מזניחה את הנושא
סיבה נוספת לחוסר המוטיבציה של בני נוער ישראלים לעסוק במשבר האקלים עשויה לנבוע מהעובדה הפשוטה שהנושא כמעט שלא נלמד במערכת החינוך: עד כה משבר האקלים שולב כחומר רשות בלבד, ומרבית המורים בחרו להתעלם ממנו. על פי תוצאות המחקר, רק כ-14 אחוז מבני הנוער למדו על משבר האקלים ועליית הטמפרטורה העולמית במסגרת בית ספרית. גם תוכניות הלימוד שעוסקות בנושא מיושנות ברובן ולא מעודכנות. רק בחודש שעבר הודיעו משרדי החינוך והגנת הסביבה, באיחור ישראלי אופנתי, שהחל משנת הלימודים הבאה (תשפ"ג) כל המורים בגני הילדים ובבתי הספר, בכל שכבות הגיל, יחויבו לראשונה להעביר תוכנית לימוד מקיפה על משבר האקלים, בהיקף של עד 30 שעות. ״ההישג של התוכנית האקלימית הוא הצלחה מסחררת שאפשר לזקוף לזכות מחאת האקלים של בני הנוער בישראל״, מציינת נתן. ״נכון, זה קורה קצת באיחור, אבל מצד שני – איזה יופי שזה קורה ובאופן גורף, בכל הגילאים ובכלל המגזרים״.
נתן מברכת על תוכנית הלימוד החדשה אבל גם ספקנית לגבי היכולת שלה לשנות ולהזיז דברים בקרב בני הנוער: ״מערכת החינוך לא מלמדת איך לארגן מחאות ולהוביל תנועת נוער בנושא האקלים. ברגע שהשיח לא מתקיים במקום שבו בני הנוער שוהים במשך רוב זמנם, בית הספר, באופן טבעי הנושא פחות מונגש".
נתן מציעה פתרון: להגיע לבני הנוער – לפני שהם הופכים לבני נוער. "חשוב מאוד להעלות את המודעות בנושא כבר בגיל צעיר", היא אומרת. "זה יכול לשנות התנהגויות. בגילאי הגן, מכיתה א׳ עד ד׳, ילדים עדיין לא פעילים ברשתות החברתיות. חשוב לפגוש אותם אז, כשזה עוד רלוונטי ועוד אפשר לזרוע עקרונות חינוכיים חשובים לעתידם כמו מיחזור, הפרדת פסולת, שמירה על הסביבה וכדומה. הדבר הקריטי ביותר הוא להוריד את הנושא אל פני השטח – להסביר איך הוא נוגע בכל אחד ואחת מאיתנו״, היא מסכמת. "היינו מצפים לראות יותר בני נוער פועלים בנושא".
