אחרי שיוליה, נקבת כלב הים הנזירי שהפכה לסלב, נהנתה מחופשה מרובת תשומת לב בחופי ישראל, היא קפצה לביקור בחופי רצועת עזה – אך מתיעודים שונים שהועלו לרשתות החברתיות נראה שנדדה הלאה גם משם. לא בכל יום נקבת כלב ים מהגרת מישראל לרצועה, אך הביקור הימי האיר סוגיה מורכבת נוספת: כיום, המידע שיש לנו על בעלי החיים בעזה ועל מצבם הוא מועט עד בלתי קיים – ובמקרים מסוימים, מצבם יכול להיות בעייתי מאוד.
שיטה חדשה לאיסוף מידע מהרשתות החברתיות, שדרכה נוכל ללמוד על מצבם של מיני דגים שמצויים באזורי סכסוך כמו רצועת עזה הוצגה לאחרונה בוועידה השנתית ה-51 למדע ולסביבה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. אז איך אוספים מידע על כרישים בזמן שיטוט בפייסבוק?
הדייגים של עזה
״לפי דוחות של האו״ם והבנק הבינלאומי, ההערכה היא שבעזה חיים כ-4,000 דייגים ועשרות אלפי אנשים שמתפרנסים מתעשיית הדיג – מוכרים, עובדי נמל, פקחים ועוד״, אומר ראם נרי, סטודנט לתואר שני במגמה לביולוגיה וביוטכנולוגיה ימית של אוניברסיטת בן גוריון שבאילת ופעיל של עמותת כרישים בישראל, שערך את המחקר החדש כחלק מפעילותו בעמותה, במסגרת מיזם MECO (Mediterranean Elasmobranch Citizen Observations). ״חשוב לציין שמדובר בהערכות בלבד, מכיוון שמאז שרצועת עזה היא כבר לא חלק מישראל, אין לנו מספרים ודאיים ואמינים על הדיג באזור זה״.
שיטות הדיג העיקריות בעזה הן מסורתיות, אך קיימת בה גם פעילות דיג משמעותית שמתרחשת בעזרת רשתות ומכמורות – שיטה שמבוססת על ספינה שגוררת רשת על פני קרקעית הים, שגורפת כל מה שנתקל בדרכה וגורמת לנזקים עצומים למערכות האקולוגיות הימיות. ״לפי ההערכות, בעזה יש כ-15 ספינות מכמורת; לשם השוואה, בישראל כולה יש לנו פחות מ-16 מכמורות – בעוד השטח הימי שלנו גדול בהרבה", מעיד נרי. כאמור, המכמורות לא מבדילות בין דג לדג, או בין דג לכל יצור אחר; על כן, הן תופסות גם יונקים, צבי ים, כרישים ובטאים (Batoidea) – דגי סחוס שטוחים שהמוכרים מתוכם הם הטריגוניים (Dasyatidae) שנודעים בכינוי "חתולי ים".
בעוד במקומות נרחבים ברחבי העולם, וישראל בתוכם, כשמינים מעין אלה נתפסים הם מוחזרים לים בשל היותם מינים מוגנים או בשל איסור דיג – המצב ברצועה שונה. "בעזה אין חוק או פיקוח על בעלי החיים האלה, ובמקביל קיים שם הצורך בפרנסה ובמזון ובאספקת חלבונים למעל ל-2 מיליון התושבים שחיים שם״, מסביר נרי. "מבחינה מספרית, בדו"חות של האו"ם כמעט ואין מידע על דיג של דגי סחוס, צבי ים ויונקים ימיים, וכשיש מידע אותם דגים מוגדרים כ'אחר' – בכמות שמעידה על דיג של מאות טונות בשנה״.
כדי להתמודד עם פערי הידע הללו, נרי פיתח שיטה לאיסוף מידע על בעלי חיים בעזה. ״הדייגים בעזה נתפסים כגיבורים שפועלים נגד הסגר הישראלי כשהם יוצאים לים המסוכן כדי להביא אוכל ופרנסה", הוא מסביר. "לעיתים קרובות אותם דייגים מעלים לרשתות החברתיות סרטונים שמתעדים את מה שתפסו בים – ואלה זוכים לאלפי צפיות״.
נרי זיהה את הפוטנציאל המחקרי של התופעה הזאת, ופיתח שיטה לאיסוף ידע על דגים שמתבססת על כריית מידע מעמודי פייסבוק וטיקטוק: השיטה מתבססת על מציאתם של אותם דייגים ומוכרנים באמצעות מילות חיפוש בערבית, צפייה בסרטונים וזיהוי המינים שמופיעים בהם – והכנסה למאגר מידע. "בניתי פרוטוקול שמסביר איך למצוא את הדפים האלה וכיצד לאסוף מהם מידע – ויצרתי מערכת שבעזרתה אפשר לנהל את המידע הזה ולהוציא ממנו תובנות אקולוגיות שונות", הוא מספר.
המחקר של נרי התמקד במינים של כרישים ובטאים – טורפים חשובים שאוכלוסייתם נפגעה משמעותית בשנים האחרונות, ובאמצעות המידע שניתח ממעל ל-100 שעות סרטונים שעלו לרשתות החברתיות, התקבלה תמונה רחבה של מצבם של מינים אלו ברצועת עזה.
לכל דג יש שני צדדים
מהמחקר עולה שבין 2023-2020, הדייגים העזתים תפסו לפחות 4,564 פרטים של כרישים ובטאים, שמשתייכים ל-21 מינים שונים – מתוכם 9 שנמצאים בסכנת הכחדה לפי איגוד השימור העולמי (IUCN). בין מיני הבטאים שנתפסו, 51 אחוז היו גיטרנאים (Rhiniformes) ו-40 אחוז מהכרישים שנתפסו השתייכו לשני מינים, שנמצאים ברמות שונות של סכנת הכחדה: עפרורי (Carcharhinus obscurus) וסנפירתן (Carcharhinus plumbeus).
בנוסף, מהמחקר עולה שבשל הגדלת אזורי הדיג אחרי מבצע שומר החומות, מאז מאי 2021 נצפתה עלייה במספרים של מיני כרישים ובטאים שנתפסו ברצועה. ״טווח אזור הדיג מהחוף עלה מ-12 ל-15 מייל ימי", מעיד נרי. "3 המייל האלו – כ- 5.5 קילומטרים – הם משמעותיים למדי מכיוון שאזור זה מכיל בתוכו את מדרון מדף היבשת שהעומקים בו מגיעים אף ל-350 מטרים – ושנחשב לסביבה עשירה בדגים כמו כרישים ובטאים".
כרישים בישראל
לפי ארגון השימור העולמי, בשל דיג יתר ודיג לא סלקטיבי – הים התיכון הוא המקום המסוכן ביותר בעולם עבור כרישים ובטאים. אבל יש גם נקודת אור: ישראל היא המדינה היחידה באזורנו שבה בעלי חיים אלה נחשבים לערכי טבע מוגנים – מצב שלפי נרי מהווה מפלט עבורם. "מינים אלה מקבלים סוג של שמורה לא מוכרזת בים הישראלי", מתאר נרי. "בנוסף, אזורי הסגר מהווים למעשה שמורה ימית מכיוון שהצבא לא מרשה לאף דייג להיכנס אליהם״.
ולא רק נקודת מפלט לדגים: נרי מעיד שהשיטה הישראלית עשויה להיות מתאימה גם עבור בחינת אזורים בעייתיים אחרים ברחבי העולם. ״המטרה היא לפתח את השיטה כמה שיותר: כרגע המעבר על הסרטונים נעשה ידנית, והשאיפה היא לייצר אוטומציה שתייעל אותה על ידי תוכנה לעיבוד תמונה שמבוססת על למידת מכונה (Machine Learning), וזאת כדי שנוכל להבין טוב יותר את מצבם של מינים ימיים שעליהם אין לנו מספיק מידע״, הוא מסכם.
