אולי שמתם לב שבחודשים האחרונים נעלמה מבקבוקי הבירה של "נשר מאלט" דמותו של הנשר – וזו לא טעות דפוס או עניין של חוסר תקציב, אלא החלטה מודעת. המצב בבירה השחורה נועד להמחיש את המצב האמיתי והעגום בטבע: כ-200 נשרים בלבד נותרו בישראל. הבעיה לא מוגבלת לנשרים בלבד, וסכנת הכחדה מאיימת כיום על כלל אוכלוסיית העופות הדורסים בישראל. עד כמה משמעותית ההשפעה שלנו, בני האדם, על עולם החי?
בסקירה חדשה, שפורסמה בכתב העת המדעי "אקולוגיה וסביבה", נבחנו שלושה עשורים של פעולות למניעת הכחדתם של דורסים בסכנת הכחדה בישראל. יותר מכול, התוצאות המורכבות משקפות הן את הנזקים שאנחנו מעוללים במו התנהגותנו – גם אם בחוסר שימת לב – והן את פוטנציאל התיקון שתלוי בעיקר בנו, ושכבר מבוצע באופן חלקי.
מינים רבים של עופות דורסים הפכו במרוצת השנים לנדירים בישראל, בעיקר בשל הרעלות ועקב פגיעה בבתי הגידול הטבעיים שלהם: גידול האוכלוסייה הגבוה בישראל יחד עם גודלה הקטן מביאים להרס שטחים פתוחים בשיעור גבוה מאוד עקב בנייה נרחבת (כולל הקמת ישובים חדשים במקום הרחבת וחיזוק קיימים שפוגעים פחות בשטחים פתוחים). לכך מצטרף עומס המטיילים העצום על הטבע, שפוגע במינים שלא מסוגלים להתקיים לצד פעילות אנושית ערה.
אוהד הצופה, אקולוג עופות ברשות הטבע והגנים, שכתב את הסקירה החדשה, מציין גורם שלילי נוסף – שמשפיע בייחוד על זנים שונים של דורסים: "ככל שעוף גדול יותר כוח התמרון שלו קטן יותר – וכך, הסיכוי שלו להתחשמל מעמוד חשמל גדול יותר", הוא אומר. כלומר, כשציפור גדולה עפה בסמוך לעמוד חשמל, יש סיכון גבוה יותר ששני חלקי גוף שונים שלה יגעו בשני קווי מתח שונים – ושיווצר קצר מסוכן ואף קטלני. ולכל אלה מצטרף גם הסיכון לציפורים מלהביהן של טורבינות רוח.
על פי מסקנות הסקירה, התאוששות הדורסים באופן פסיבי וללא התערבות היא לא ריאלית – זאת כיוון שכושר הרבייה הטבעי של מרבית העופות הדורסים הוא נמוך.
במסגרת מיזם "פורשים כנף" (שנערך על ידי רשות הטבע והגנים יחד עם החברה להגנת הטבע, חברת החשמל לישראל וגופים נוספים) בוצעו מספר פעולות יזומות להגדלת מספרי הציפורים ולמניעת הפגיעה בהן. פעולות אלה כוללות בין היתר יצירת גרעיני רבייה והשבה לטבע של כמה מינים (בהם בז צוקים ומספר מינים של עיטים ונשרים), לצד הגנה מפני פגיעות פוטנציאליות – מיגון עמודי חשמל, למשל.
שליש ממספר הנשרים בעבר
על פי הסקירה, מספר זוגות הנשרים המקראיים (Gyps fulvus) המקננים בישראל כיום הוא כשליש משהיה ב-1999, השנה שבה החלה ספירת הנשרים השנתית – אולם בהיעדר הפעולות האקטיביות שנעשו להצלתם, סביר להניח שהוא היה נמוך אף יותר. כחלק מהפעילות יובאו לישראל נשרים מחו"ל, ועד כה שוחררו לטבע 158 נשרים. בנוסף, קרוב ל-100 נשרים שנמצאו פגועים בשטח הועברו לטיפול בבית החולים לחיות בר, ביצים וגוזלים שננטשו אותרו בפעולות ניטור ועשרות מהם אוקלמו ושוחררו לטבע.
עוף דורס נוסף שממחיש את האפקטיביות של פעולות הסיוע לציפורים הוא הרחם המדברי (Neophron percnopterus) – מכל מיני הדורסים שמצויים בישראל, זהו המין שהסיכון שיוכחד מן העולם הוא הגבוה ביותר. על פי הסקירה, אוכלוסיית הרחם המדברי בישראל היא כנראה היציבה ביותר בעולם – ככל הנראה בזכות הצלחת פעולות עידוד הרבייה והשבת המין לטבע, לצד אספקת מזון בטוח, מיגון עמודים מפני התחשמלות ומניעת הפרעות.
מצד שני, יש גם פעולות שהביאו עד כה לתוצאות מבטיחות פחות. מתוך 54 פרטי עיטם לבן זנב (Haliaeetus albicilla) שהושבו לטבע בשלושים השנים האחרונות, כמחצית לא שרדו לאורך זמן – חלקם בשל הרעלות – ורוב ניסיונות הקינון שנצפו לא הגיעו לידי הפרחת גוזלים.
הצופה מציין כי אילולא הפעילות של רשות הטבע והגנים לא היו נשארים בכלל נשרים בגולן ובכרמל. "בזכות כל הפעולות שנעשו, מינים לא נכחדים", הוא אומר. "עם זאת, הסיכון עוד קיים".
על פי הסקירה, הפעולות שננקטו עד כה לא מספיקות כדי להבטיח את עתיד העופות, "שכן מצבה של אף אחת מאוכלוסיות המינים הללו לא חזר להיות טוב, ולא צפוי לחזור לגדול ללא פעולות הממשק האקטיבי".
"משרדי ממשלה לא עושים את עבודתם"
אז לאחר 30 שנות פעילות, האם יש דרך לשפר יותר את סיכויי ההישרדות של הדורסים? לדברי הצופה, קודם כל צריך להמשיך עם מה שכבר נעשה. "בעיקר, יש להמשיך לבצע פעולות למניעת הפגיעה בעופות, כמו מיגון עמודי חשמל למניעת התחשמלות או מזעור הפרעות לקינון, לצד פעולות אקטיביות שמטרתם לפצות על הפרטים שאבדו ולהוביל להתאוששות של אוכלוסיות פגועות", הוא אומר.
בסקירה מפורטים גם מישורים נוספים לפעילות, שמיועדים להפוך את המאמצים להצלחה ארוכת טווח – בהם מניעת מתן תרופות שרעילות לעופות אוכלי פגרים לצאן ולבקר, פיתוח חכם של תשתיות חדשות ושיתוף פעולה עם ארצות שכנות במטרה למנוע פגיעות נרחבות שמתרחשות כשהעופות חוצים את גבולותיה הצפופים של ישראל.
"לא הכול בשליטה שלנו", מציין הצופה. "כך למשל, חלק גדול מתמותת הנשרים בדרום בשנה האחרונה קרתה בשל הרעלה מתרופה וטרינרית שמיוצרת ומשווקת ברשות הפלסטינית ושלא מותרת לשימוש בישראל – אך מופצת גם לכאן, אם זה דרך משווקים לא-חוקיים או כשנשרים אוכלים בשטחים פלסטיניים בדרום הר חברון בעלי חיים שטופלו בתרופה הבעייתית".
כאמור, הסיבה המרכזית לירידה המתמדת באוכלוסיית הנשרים היא הרעלות – ולדברי הצופה, פעולות שצריכות להיעשות בידי רשויות ממשלתיות שונות כדי להילחם בבעיה לא מתבצעות. "משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה לא עושים את עבודתם בנושא, ולכן אנחנו לא מצליחים לטפל בהרעלות כמו שצריך", הוא אומר. "ישראל צריכה לשנות את תקנות המכירה לרעלים הבעייתיים, צריך להיות רישום מסודר של כל מי שקונים את החומרים הללו. בשלב הבא, צריכות להיות פעולות אכיפה וענישה בנושא – שהן בסמכות מוגבלת שלנו, וגם זה תלוי במשרדי ממשלה אחרים". לדבריו, עד כה התפרסמו שני דו"חות חריפים של מבקר המדינה שעסקו במחדלים האלו.
"ברמה המקומית, בישראל נעשות פעולות שאין להן כמעט אח ורע בעולם מבחינת שימור העופות הדורסים", מסכם הצופה. "ההשפעה הכספית והמקצועית, לצד המודעות לנושא, הן עצומות ומשפיעות – אבל עדיין, האוכלוסיות האלו נמצאות בסכנת הכחדה. אנחנו צריכים לעשות יותר מהכול".
תגובות
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "רוב הרעלות בעלי חיים בכלל ודורסים בפרט, נגרמות כתוצאה משימוש בתכשירי הדברה המיועדים לחקלאות. ברוב המקרים, מדובר בהרעלות מכוונות כנגד טורפים שמזיקים לגידולים חקלאיים ולמשקי בעלי חיים. רישוי והגבלת מכירה של תכשירי הדברה חקלאיים הוא בסמכות משרד החקלאות, בעוד שסמכות המשרד להגנת הסביבה היא בתחום תכשירי הדברה תברואיים לטיפול במזיקים בסביבת האדם. אין כיום הגבלה על מכירת חומרי הדברה בחקלאות – בהשוואה להסדרה הקיימת בתחום ההדברה התברואית, מתוקף חוק ותקנות העיסוק בחומרי הדברה, וזהו פער שיש לסגור בדחיפות. באשר לנשרים: המשרד להגנת הסביבה פועל יחד עם רשות הטבע והגנים ליישום תוכנית למניעת הרעלות של חיות בר באמצעות סניטציה בשטחים הפתוחים. יש חשיבות רבה לשמירה על נשרים ועופות דורסים נוספים, מכיוון שהם אחראיים בטבע לסילוק פגרים ולמניעת התפרצות של מחלות, ומהווים למעשה 'סניטרים של הטבע'. הנשר משמש סמל לטבע העוצמתי הקיים בישראל ולכן בין היתר שמירה והגנה עליו חשובים. המשרד להגנת הסביבה דורש באמצעות רישיונות עסק גידור מרכזי מזון בשטחים חקלאיים, על מנת למנוע מזון זמין למינים מתפרצים, וכן מקדם תמיכות בהכנת תוכניות אזוריות לטיפול בפסולת חקלאית והקמת מערכי איסוף ותשתיות טיפול – הכול כדי לטפל באופן יעיל ונכון בפסולת ולמנוע מזון זמין לבעלי חיים".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "בהתייחס לדו"ח מבקר המדינה שהוזכר – לעניין היקף השימוש של חומרי הדברה בישראל, הערכה מחדש של חומרי הדברה, פיקוח ואכיפה על השימוש בחומרי הדברה וסקרי שאריות חומרי הדברה בתוצרת חקלאית טרייה: משרד החקלאות רואה בשמירה על בריאות הציבור ערך עליון, ופועל למען צמצום השימוש בתכשירי הדברה באמצעות הערכה מחדש של חומרי הדברה והגברת הפיקוח והאכיפה על השימוש המושכל בחומרי הדברה. לראייה, ממצאי סקרי השנים האחרונות עולה כי מדי שנה כ-90% מהדגימות בישראל עומדות בתקן, ובשנתיים האחרונות חלה עלייה באחוז הדוגמאות העומדות בתקן.
כמו גם, במסגרת השנים האחרונות, משרד החקלאות המשיך לפעול בנושא, בין היתר באמצעות: הכפלת היקף הדגימות הנדגמות מידי שנה, והרחבת מגוון הגידולים, הגברת האכיפה ועלייה במספר הקנסות המוטלים (יש לציין כי מבקר המדינה ציין לחיוב בהרבה סעיפים בדו"ח את כל השיפורים שמשרד החקלאות קידם בעניין זה). לצד זאת, המשרד מחדד כי לא ניתן לקיים חקלאות רווחית ומשגשגת ללא שימוש בחומרי הדברה. במסגרת זו, משקיע המשרד במשאבים רבים בכל הנוגע להפחתת השימוש בתכשירי הדברה ועידוד שילוב של הדברה ביולוגית. בתוך כך, משרד החקלאות יחד עם הוועדה הבין משרדית לרישום תכשירי הדברה, ביצעה בשנים האחרונות שלוש רביזיות שונות במהלכן הוגבלו או נאסרו לשימוש למעלה מ-200 תכשירי הדברה, לרבות: זרחנים אורגניים, טריאזינים, פחממנים כלוריים ועוד. בימים אלו, המשרד נמצא במהלכה של הרביזיה השלישית, במסגרתה מבוצעת הערכה מחודשת לכ-16% מכלל תכשירי ההדברה המאושרים לשימוש כיום בישראל, לרבות: קוטלי עשבים, קוטלי חרקים ואקריות, קוטלי פטריות וחיידקים. לעניין הגבלה במכירת תכשירי הדברה והשימוש בהם: משרד החקלאות בוחן את הנושא, ופועל להצעת מסמך מדיניות לקידומו".
